מאת רות ביתן-כהן
כיצד מרגיש חבר קרוב? מה פירוש רעידות אצבעות הידיים והרגליים או התכווצות הפה? לגוף, מסתבר, יש שפה משלו. והיא משותפת, כנראה, לקבוצות גדולות של בני אדם. פוליטיקאים, מורים ופרסומאים לומדים כיצד לדבר בעזרתה. רוצים גם אתם ללמוד?
לעתים אנו כל-כך שמחים ומאושרים ואין לנו מילים לבטא את הרגשות הללו. בפעמים אחרות אנו מלאי עצבות או כעס ומרגישים ששום מילה לא תוכל לבטא בדיוק את תחושותינו אלה.
אולם כל מי שיתבונן בנו מהצד (הורים או חברים קרובים) ידע בדיוק כיצד אנו מרגישים. איך הם עושים זאת? האם הם ניחנו בכוחות על-טבעיים? הם הרי לא קוראי מחשבות, אז מה גורם להם לדעת מה מתחולל בתוך נפשנו פנימה?
לאנשים הסובבים אותנו אמנם אין יכולת לקרוא מחשבות והם אינם קוסמים… אולם, הם יודעים "לקרוא" ולזהות את שפת הגוף שלנו. שפת גוף היא כינוי לצורת תקשורת שבה משמשות הבעות פנים, תנועות גופניות שונות ותקשורת של קולות (ללא מילים) להבעה של מסרים. גם בעולם בעלי-החיים קיימת שפת הגוף, והיא משמשת ככלי מרכזי ויחיד לתקשורת בין החיות השונות. לקבוצות מסוימות של בני-אדם ובעלי-חיים יש שפת גוף ייחודית להם בלבד.
שפת הגוף האנושית
ברחבי העולם, אנשים שונים מדברים בשפות שונות – זוהי תקשורת מילולית. אולם חלק משמעותי של התקשורת בין בני-האדם מבוסס על שפת גוף. יש כאלה שטוענים כי שפת הגוף משותפת לקבוצות גדולות יותר של בני אדם, יותר מאשר שפת הדיבור. הדוגמה הכי פשוטה לכך היא ההצדעה: לא משנה באיזה מקום בעולם תצדיעו, מיד יבינו הסובבים אתכם למה אתם מתכוונים.
שפת הגוף יכולה לשדר מתוך רצון ומודעות של האדם. למשל: אנו יכולים להחליט למי לחייך ולמי לא. אולם באותה מידה שפת הגוף יכולה להיות תהליך שאיננו מודעים לו ואיננו רוצים בו, והוא פועל כמו דַחַף ש"השתלט" עלינו. כדי להבחין בשפת גוף בלתי-מודעת צריך לעקוב במדויק אחרי התנועות, ההבעות והקולות שמשמיע האדם במצבים שונים.
למשל: כאשר אנו מקשיבים לאדם שמדבר אלינו, אנו מניעים את הראש למעלה ולמטה (כמו שמבטאים את המילה "כן"). אנו עושים זאת בצורה בלתי מודעת, ולמעשה כך האדם שמדבר אתנו יודע שאנו מקשיבים לו (ולפעמים גם מסכימים לדבריו).
מה המצב?
כאשר מתבוננים בשפת גופו של אדם, אפשר בין השאר לזהות מהו מצב הרוח שלו.
יצא לכם פעם לראות מישהו שדופק בידיו או ברגליו על משטח כלשהו? אם חשבתם שהוא לחוץ או עצבני – לא טעיתם! גם כסיסת ציפורניים היא ביטוי ללחץ ולמתח. האדם שמתנועע כך לא עושה זאת במתכוון (בדרך-כלל). למעשה, הוא אינו מודע לכך.
גם תכונות אופי ניתן לחשוף על-ידי שפת גוף: אדם שמתבונן כשמבטו אינו ממוקד הוא אדם "רחפן", "מפוזר" ולעומתו, אדם שהולך במהירות ובקצב הוא לרוב אדם נחוש בדעתו.
לומדים לדבר בשפת הגוף
אנשים רבים מעוניינים ללמוד "לדבר" בשפת הגוף ועל-ידי כך להשפיע על הסובבים אותם.
כדי ללמוד את שפת הגוף צריך להתבונן ולעקוב היטב אחרי תנועות הגוף שלנו ושל הסובבים אותנו. בנוסף, צריך לשים לב לשפת הגוף שלנו במצבים שונים ולהתאמן על הבעות ותנועות מסוימות. בעיקר כדאי להיות מודעים לשפת הגוף שלנו כדי שהיא לא תהיה שפה אוטומטית ובלתי-מודעת. פוליטיקאים רבים מתאמצים במיוחד כדי לשפר את שפת הגוף שלהם, משום שעל ידי כך הם מקווים לשפר את התקשורת הכללית שלהם ולהשפיע על הציבור לקראת הבחירות. כדאי לכם לעקוב אחר תנועות הגוף וההבעות של הפוליטיקאים השונים כאשר הם מתראיינים לטלוויזיה, כך תוכלו לשים לב מה הם משדרים לצופים בהם, האם הם חוזרים על אותן תנועות בעקביות ומה גרם לכם להאמין (או שלא) בדרכם…
גם כאשר רוצים שנקנה מוצר מסוים יכולים להשפיע עלינו – בלי שנשים לב לכך – באמצעות שפת הגוף. לעתים גם מעוררים בנו רגשות רחמים וחמלה כאשר רוצים שנתרום כסף למטרה כלשהי. מורים וגננות (וגם מרצים ומנחים) לומדים שיעורים מיוחדים ברטוריקה, אומנות השִכנוע. בשיעורים הללו הם לומדים מה משדרת שפת-גופם וכיצד עליהם לשכלל אותה על מנת שיוכלו לגרום לתלמידיהם – כלומר לכם… – להקשיב ולהתעניין בדבריהם.
שפת גוף של ילדים
שפת הגוף של ילדים היא יותר ישירה מזו של המבוגרים – ילדים לא מנסים להסתיר רגשות וגם אם היו רוצים, הם לא תמיד יודעים איך לעשות זאת… זו הסיבה ששפת הגוף שלהם היא אמצעי מצוין להכיר אותם ולהבין מה בדיוק הם מרגישים בכל רגע.
ישנם מספר רגשות בסיסיים שקלים מאוד לזיהוי, בעיקר אצל ילדים. הרגשות הם: אושר, פחד, בושה, עניין, גועל, עצב, סימני מצוקה. אז אם תרצו לזהותם אצל חבריכם (ולעתים לתמוך ולעזור להם בעקבות כך) כדאי שתֵעזרו בהסברים הבאים:
אושר: ילד שמח ומאושר ישתף מיד את כל העולם בתחושותיו. הוא קופץ, משתולל, מחבק ולא נח לרגע. קולו של הילד המאושר גבוה מהרגיל ודבריו נאמרים בשטף, העיניים בוהקות, נפתחות לרווחה או מצטמצמות כלפי מעלה, כמו בעת חיוך, והאישונים מתרחבים מאוד.
פחד: העיניים נפערות לרווחה וכך גם הפה, אבל הגוף לעומת זאת נוטה להתכנס בתוך עצמו. תחושת הפחד גורמת בדרך כלל למערכת העצבים לתגובה של שיתוק וחוסר יכולת לזוז מהמקום או לחלופין לתגובות מהירות ופתאומיות כמו תפיסת מחסה.
בושה: נשיכת השפה התחתונה והידוק השפתיים. לפעמים היד מורמת למעלה ומלטפת את הצוואר או את הראש או מונחת קרוב לפה, כאילו כדי להסתתר. תחושת הבושה גורמת לילדים רבים לסומק בלחיים, כי הדם זורם לפנים. יש קושי למקד את המבט, ולכן העיניים מושפלות.
עניין: העיניים נפתחות לרווחה, הגבות מורמות כלפי מעלה והאישונים מתרחבים.
גועל: השפה התחתונה נמשכת כלפי מטה והחוצה, העיניים מתכווצות, הפה סגור בניסיון לחסום את כניסת הדבר המגעיל לגוף והנחיריים רוטטות. יש ילדים שנוהגים להוסיף גם קול גרוני שמבטא את תחושת הגועל שלהם שכאילו בא לומר 'איכס'.
עצב: לילד עצוב יש שפת גוף שמסמלת אֶבֶל. ילד עצוב לא יהיה תקשורתי, פיו ועיניו יהיו מושפלים והפנים יהיו מוטות כלפי מטה. אפילו עצב קל יגרום לעיניים להיות נמוכות ומוטות כלפי מטה. גוף של ילד עצוב נוטה להיות מכונס. הוא שמוט, הכתפיים ועמוד השדרה מעוגלים והתנועות הן מינימליות. פעמים רבות עצב מלווה בשקט, בנשימה איטית ושקטה מהרגיל ובהליכה איטית. דמעות הן סימן מובהק לעצב, ורעד בשפה התחתונה מבשר בכי.
סימני מצוקה: אצבעות הידיים ולעתים גם אצבעות הרגליים מתכווצות. האגודל מוחבא בתוך כף היד, מתחת לאצבעות והדיבור נעשה בקול חלש.
לדבר ללא מילים ,זה נשמע לי קצת כמו משהו שנבנה בשביל אנשים אילמים,כמה זה רלוונטי עובר האדם הסביר אני לא יודע,האם דרך השפת גוף אפשר להגיע למימדים שונים ,אני לא כל כך בטוח מה שכן היא עוזרת בהמון תחומים ואני משער שבעיקר לביטחון העצמי.