מאת איה גולדשמיד
ירון דילג בקפיצה על שלוש המדרגות המוכרות לו כל כך, עוד מאז היה ילד. הוא נחת היישר לתוך החצר המרוצפת אבני שיש צבעוניות. החצר של סבא וסבתא.
זיכרונות ילדות קסומים הציצו אליו מבין העצים, קרצו לו מתחת לספסל העץ הדהוי, חייכו לעברו מתוך העלים היבשים שנשרו על האדמה. שעות וימים בילה כאן, מכרסם עוגיות של סבתא, מאזין לסיפורי המלחמות של סבא, ובטוח שהכיף הזה יימשך לנצח.
אבל עכשיו הכל אחרת. כבר כמה חודשים שסבא לא חש בטוב, ורוב הזמן מרותק למיטה. סבתא מטפלת בו במסירות, והילדים והנכדים משתדלים "לקפוץ" לבקר כל אימת שרק אפשר: מביאים עוגה, מספרים בדיחה או שתיים, לומדים בצוותא כמה פרקי משניות, ומתאמצים להנעים את זמנו של סבא, כך שלא יחוש בודד.
אבל רק כאשר סבתא שברה את הרגל בשבוע שעבר, כולם הכירו בעובדה שיכול להיות גרוע יותר. סבתא אושפזה, וסבא נותר לבדו. הילדים שהו אצלו במשמרות בלתי פוסקות סביב לשעון, וגם הנכדים הגדולים נטלו חלק במשימה.
ירון שובץ למִשמרת הבוקר.
"סבא?" הוא פתח את דלת הבית, ונשם אל תוכו את הריח המוכר. אך כשנכנס לחדר השינה, החסיר לִבו פעימה. המיטה היתה ריקה. לקח לו שנייה לבדוק את חדר האמבטיה והשירותים כדי להיכנס להיסטריה.
"סבא", צעק. "איפה אתה?"
"אני כאן, ירון", נשמע קול מבחוץ.
סבא עמד בגינה האחורית, והשקה את הפרחים בעליזות מלֵאת חיים.
"הם היו צמאים", חייך אליו, "וכשסבתא לא כאן, גם אני צריך לדאוג למישהו".
גינה לי מבריאה
יש אנשים שערוגת עגבניות מעוררת בהם רק חשק למטבוחה. אבל עוד במצרים העתיקה היו כאלו שהביטו באותה ערוגת בצלים וחשבו בהתפעלות: "איזה יופי של מקום כדי לעזור לאנשים להתגבר על בעיות".
בנג'מין רוש, אחד מהפסיכיאטרים (רופא למחלות נפש) הראשונים באמריקה, כתב כבר לפני מאתיים שנה שעבודת אדמה יכולה לעזור אפילו בריפוי מחלות נפש.
תשאלו: מה הקשר בין טבע, גינה, אדמה, תירס גמדי ובעיות של אנשים?
פשוט מאוד: הטבע יכול לעורר בנו רגשות חזקים למדַי. חשתם פעם תוגה עמוקה למול שקיעה יפהפייה בים?
יצאתם לטיול בנוף עוצר נשימה, שהשכיח מכם דאגות ודכדוך שצבעו את חייכם באפור?
עבודה בגינה היא עבודה בטבע, שיכולה לעשות את החיים יפים יותר. כן, בדיוק כמו ששמעתם. אנשים מטפחים חממה, גינה עם ערוגות ועציצים, שותלים, משקים, גוזמים וקוטפים – ומשהו בתוכם הולך ועולץ יותר ויותר.
לא ריח הכוסברה הוא שמחזיר את החיוך לפניהם, ולא הבוץ שנדבק בנעליהם נותן להם סיבה לקום בבוקר. זו פשוט עבודת האדמה. האמת צריכה להיאמר: כל עבודה קשה מרעננת את הגוף. אבל בגינה יש לזה משמעות עמוקה יותר.
אדם המתחיל להתיידד עם המגרפה או עם צינור ההשקיה מגלה את שִׂמחת החיים והיצירתיות שבתוכו. הוא מתכנן את הגינה היפה ביותר לטעמו; בוחר מה ישתלו בה, ואחראי על כך שהצמחים שלו יגדלו הכי טוב שאפשר. הוא לומד כמה מים דורש כל צמח וכמה שמש, ומסיר מסביבתו עשבים שוטים ומפריעים. ואם יבוא היום והתותים שאותם גידל במו ידיו המיובלות, יעטרו את עוגת השבת – לא יהיה מאושר כמוהו.
ועדרת עם זקן
בימינו, עם התפתחות הרפואה, יותר אנשים מזדקנים בצורה יפה, בריאה ונעימה מאשר בימים עברו. קשישים רבים מוצאים פתאום את הזמן ליהנות מהחיים, לטייל, לצייר או לנגן במפוחית.
אבל אין ספק שהקשיש גם נאלץ להתמודד עם הרבה קשיים חדשים: הוא פחות חזק פיזית, הזיכרון שלו עלול להיחלש, הוא נפרד ממקום העבודה שאליו נקשר במשך שנים, ולעתים אף נותר בודד וחש שאף אדם אינו זקוק לו עוד.
עבודה בגינה יכולה לשפר מאוד את חייו של הקשיש. בערוגות מוגבהות בגינה יכולים לעבוד אף קשישים בכיסאות גלגלים, וקשישים המרותקים למיטה יכולים לטפל בעציץ הנמצא סמוך להם.
מה סוד הקסם של הטיפול בצמחים?
הקשיש המטפל בצמחים שומר על הכושר הגופני שלו תוך כדי העבודה. גיזום ענפים, למשל, מחזק את שרירי כף היד. הגינה גם מחברת את הקשיש לתחושות נעימות רבות, הנובעות מרֵיחם הטוב של הוורדים וטעמו הנפלא של תה הנענע שנקטפה מערוגת התבלינים.
הרבה קשישים תשושים הופכים לגננים מלאי מרץ, מאושרים מכך שהקקטוס הקטן זקוק להם, ומזנקים בבוקר מהמיטה כדי להשקות אותו. לעת ערב, כשהם פוגשים את יגיע כפיהם חתוך לסלט דק בצלחת, הם כבר לא יכולים לחכות שיגיע הבוקר הבא.
פֵּירות ההצלחה
עבודה בגינה, מסתבר, יכולה לעזור לילדים ולנוער הסובלים מלקויות למידה.
גם ילדים חכמים מאוד הם לעתים לקויי למידה, ומתקשים בלימודים בשל קשיים בהקשבה, בריכוז, בדיבור, בכתיבה, בקריאה או בחשבון.
לא קל להיות ילד לקוי למידה בימינו, עם המֵרוֹץ המטורף המתנהל אחר תעודות וציונים. ילד כזה עלול למצוא עצמו מתוסכל מכישלונות חוזרים ונשנים, ומיואש מכך שיצליח אֵי–פעם במשהו באמת.
"אל תתייאש", הגינה שלנו מצילה שוב את המצב. "קח מעדר, ויהיה בסדר". כאשר הילד מתחיל לעבוד בגינה עם הדרכה מתאימה, הוא מתחיל לפרוח עם השתילים. הוא כבר לא בוהה משועמם בלוח. מלא התלהבות הוא לומד את הכללים הנכונים – איך לשתול ומתי להשקות, ומתחיל לשלוט בטיפוח הגינה שלו במקום לחוש אבוד ומתוסכל.
רבים הם הילדים לקויי הלמידה אשר לומדים טוב יותר כשהם רואים משהו, מאשר כשהם שומעים. בגינה קל להם לקלוט שמות של פרחים ובעלי-חיים, למשל, ולהצליח לחלק את השטח לערוגות שוות.
כאשר קבוצת ילדים עובדת בגינה כצוות, הילדים לומדים לוותר, לבקש עזרה, להתנהג בנדיבות ולהתחלק באחריות המשותפת.
הטבע מלמד אותנו לחכות בסבלנות לצמיחה, להתפלל לגשם, לפתור בעיות של צמח הנגוע במחלה, ולא להתעצבן כאשר שמש שְׁרָבִית מכה בגב, בעודך מזבל את האדמה סביב שיח הוורדים שלך.
והחשוב מכל: בגינה יש ההזדמנות הכי טובה לעבוד קשה ולראות את הפֵּירות. כאשר הצנונית מחייכת אל הילד מהערוגה, הוא חוגג לעתים את ההצלחה הראשונה של חייו.
הידעתם? הטיפול באמצעות גינון הוא אחד מאומנויות הריפוי העתיקות בעולם. המרפאים השבטיים טיפלו במטופליהם במרפאה המהודרת מכולם – בטבע.
פינת הדִילֶמוּוּוּ
בעבר הלא רחוק, כאשר ההורים שלכם היו ילדים, היה שיעור החקלאות חלק מהמקצועות שנלמדו בבית הספר. האם כדאי להחזיר את שיעור החקלאות לתכנית הלימודים, לא רק לטיפול בבעיות כמו לקויות למידה?
בנג'מין רוש, אחד מהפסיכיאטרים (רופא למחלות נפש) הראשונים באמריקה, כתב כבר לפני מאתיים שנה שעבודת אדמה יכולה לעזור אפילו בריפוי מחלות נפש. תשאלו: מה הקשר בין טבע, גינה, אדמה, תירס גמדי ובעיות של אנשים?