כתלמיד בישיבת ההסדר בקריית שמונה, גילה שי צ'רקה שדפי הגמרא הסבוכים הופכים בראשו לציורים. סוגיה רדפה סוגיה, יום רדף יום ותסריט רדף תסריט. "הבנתי שאם המוח שלי מסביר את הדברים דרך ציורים", הוא מספר ל-ynet, "הרי שאני חייב להפוך את זה לקומיקס, ולחלוק את היצירה עם אחרים".
כך נולד "בבא", אולי ה"אסטריקס" המובהק ביותר של עולם הקומיקס הדתי. בבא, יהוצפן וחבריו – כולם פרי מוחו הקודח של צ'רקה – סללו את הדרך ליוצרי קומיקס צעירים רבים, שמחברים ומתחברים ליהדות דרך שפת הציורים והבועות.
צ'רקה היה בן 22 בלבד כשהציע לאורי אורבך, חברו לישיבת ההסדר, להפוך את המשנה לסדרת קומיקס. אורבך, הרבה לפני הח"כ, היה מייסדו ועורכו הראשון של עיתון הילדים והנוער "אותיות", ואת הרעיון קיבל בהסתייגות-מה.
"זה היה חשש אינסטינקטיבי כזה, מעצם העובדה שהמשנה, ספרות הקודש, הופכת לריבועי קומיקס", מסביר צ'רקה. "גם לי לקח זמן להתרגל לרעיון. העובדה שלא עשו דבר כזה קודם הייתה חידוש שצריך להתרגל אליו, ולמען האמת זה הרתיע אותי בהתחלה".
החשש התבדה עד מהרה כאשר הסדרה, שזכתה לשם הידידותי למשתמש "משנה להכיר", הפכה ללהיט כמעט בן לילה. 140 משניות זכו לתרגום לשפת הקומיקס, והפופולריות של בבא הלכה וגאתה. אך רק שמונה שנים לאחר מכן, יצא הקומיקס היהודי הראשון בספר.
מי שמביט במדף ספרות הקומיקס התורני כיום מבין שההיסטריה היא כבר היסטוריה. מדי שנה מצטרפים למעגל אינספור מאיירים מן המגזר הדתי ואף החרדי, המשתמשים בשפת הקומיקס לרבדיה השונים בתרגום ההלכה, האגדה המשנה והמחשבה היהודית.
קצב של ספר לשנה
בגיל 43 נחשב צ'רקה לגורו בתחומו ולאחד מחשובי הקומיקסאים בישראל, זאת על אף שהוא נטול כל השכלה ממוסדת בתחום. "בכל בית ספר שבו ביקרתי בחיי בעיקר ציירתי. בעצם אפשר לומר שהפכתי כל מוסד שבו למדתי לבית ספר לציור", הוא אומר בחיוך.
נכון להיום הוא אוחז ב-12 ספרי קומיקס – קצב של ספר לשנה. תשעה מתוכם מחוברים למקורות יהודיים מובהקים, כגון התנ"ך, הגמרא וספרות חז"ל.
"אני מחשיב את כל יצירות הקומיקס שלי כיהודיות, אך לא כולן מתבססות על המקורות", הוא אומר. "כל אחד מספריי נולד באותה הדרך – מתוך לימוד של החומר, שתורגם במוחי מיידית לרצף של תמונות. 'פרשת בבא', למשל, נוצרה כאשר התחלתי ללמוד מדרש תנחומא על פרשת השבוע. אחרי כמה שבתות ברצף יצאתי מהלימוד עם קומיקס מוכן בראשי, והבנתי שאני צריך להפוך את זה לסדרה".
מרבית הסדרות פורסמו בראשיתן בעיתון הילדים והנוער "אותיות" (גילוי נאות: כותבת שורות אלו היא עורכת העיתון), אך צ'רקה מדגיש כי אינו מייעד את הקומיקס שהוא יוצר לשכבת גיל מסוימת: "אני פשוט מספר מה שקורה אצלי בראש".
מדוע נדמה אמנות הקומיקס, ובעיקר "הקומיקס היהודי", לא מצליחה לפרוץ את מחסום גיל ההתבגרות?
"זה משהו בהתייחסות של המבוגרים, שאיכשהו מסווגים ציורים כעניין לילדים. בעיניי זה כמובן מוטעה לחלוטין. בצרפת, מולדת הקומיקס, יש לא פחות ספרי קומיקס למבוגרים מאשר לילדים, מתוך הבנה שגם ציורים צריך לקרוא, ואוסף של ציורים המספרים סיפור, מביאים למורכבות שדורשת הבנה מיוחדת. בכלל, העובדה שכל קומיקס הוא צירוף של שתי שפות: טקסט וציור, יוצרת פלטפורמה למורכבות גבוהה. לא כל אמן יודע לנצל את השילוב הזה באופן אינטיליגנטי, אך כשזה קורה, ברור שהמבוגרים הם אלה שיבינו את המסר באופן עמוק יותר".
עם זאת, צ'רקה מעודד מהתפתחות התחום גם בישראל. לדבריו, יש יותר ויותר אמני קומיקס, והוא מזכיר את מוזיאון הקומיקס בחולון כאחד הגורמים הממנפים את התעשייה.
מפעל המדרש המודרני
צ'רקה מתגורר ביישוב צופים שבשומרון, והוא אב לארבעה חובבי קומיקס צעירים, המעדיפים להשקיע את כישרונם היצירתי דווקא במוסיקה.
בחודש האחרון החל בפרויקט חדשני – "שי ועגנון", שעניינו הוא עיבוד סיפוריו של ש"י עגנון לשפת הקומיקס. גם כאן, כמו בפרויקטים הקודמים שלו, הוא משלב חלוציות עם יהדות. "ש"י עגנון יצר מדרשים חדשים במאה העשרים", אומר צ'רקה. "יצירתו בעיניי היא המשך המפעל של המדרש התלמודי, ואני מאמין שעלינו להמשיך וליצור את המדרשים גם בימינו".
כמו בכל יצירותיו, גם ב"מאויב לאוהב" שותל צ'רקה רמזים יהודיים וסמלים תקופתיים, המהווים רובד נוסף ביצירה. החוזה שלו מול "שוקן", בעלי הזכויות על יצירתו של עגנון, מחייב אותו להיצמד ללשון העגנונית במדויק, כך שאת הפרשנות הצ'רקאית הוא מוסיף באיורים. כך למשל, באחד הפרקים, כאשר המספר נכנס לרחוב בירושלים, מגלה הקורא חד העין את דמויותיהם של הרב קוק, הרב הנזיר ובוריס שץ שחיו ופעלו באותה תקופה בעיר, ומשמשות כניצבים על רקע הרחוב הירושלמי.
"בפרק אחר, שעדיין לא פורסם, ומספר על החורבן שממיט הרוח על אחד הבתים שבונה המספר, אני מראה את דווקא הספרייה
של עגנון מושמדת", מספר צ'רקה. "ידוע שעגנון איבד שלוש פעמים את הספרייה שלו – פעמיים בשריפה ופעם בפרעות תרפ"ט – וכי הייתה זו טראומה גדולה מאוד בחייו. מובן שפרט זה כלל לא מוזכר בסיפור, אך במימד הוויזואלי שילבתי את זה".
אתה סבור שהנוער כיום מסוגל להתחבר לעגנון?
"אני חושב שהנוער לא קורא את יצירותיו, וחבל. אבל אני בהחלט מקווה שתעבור על קורא הקומיקס אותה התפעלות והנאה שעוברת עליי כשאני קורא את עגנון. אני בעצם מזמין את הקוראים לצפות בסרט שראיתי בראשי כאשר קראתי את ספריו".
