ארון החגים של סבא

כתבה: תמר אבנון

איירה: הילה דאבי

ארון החגים של סבא עמד תמיד סגור בקצה המסדרון, וכשהוא היה נפתח תמיד נמצאו בו הפתעות לנכדים. הארון הזה היה ארון מיוחד, כי סבא שמר בו המון דברים שקשורים לחגים. היו שם דגלים של יום העצמאות, כוס של אליהו הנביא מפסח, קישוטים לסוכה, אוסף סביבונים מנגנים ותחפושות מצחיקות שסבא לבש בפורים כשהיה קטן. היו שם גם מפות לבנות וחגיגיות שבתוכן התחבאו חבילות ממתקים משמחת תורה. לארון היה מפתח קטן ומוזהב שסבא היה מחביא, ואף נכד לא פתח את הארון בלי רשות עד היום.

בערב ראש השנה נכנסה כל המשפחה רחוצה וחגיגית לבית של סבא וסבתא. "ראש השנה הגיע, איך שהזמן בורח," אמר סבא, ואמא הגישה לסבא וסבתא קערית דבש חדשה לכבוד החג. איתמר זכר שהם נתנו להם קערית כזאת בדיוק בשנה שעברה, אבל אף אחד לא הקשיב לו וסתם קראו לו "שובב".

איתמר לא מבין למה כולם קוראים לו כך. הוא לא אשם שהצרות פשוט נדבקות אליו. עד היום כולם זוכרים לו איך בפסח שטף לבדו את הבית בצינור הגינה והארונות היו מוצפים במים עד יום העצמאות. הוא באמת ילד טוב, אבל לא נראה שהגדולים ממש מאמינים לו שהוא לא יחזור לעשות "צרות צרורות" כמו שאבא קורא לטעויות שלו.

סבתא נתנה נשיקות לכולם והזמינה אותם לסלון לטעום מעוגת הדבש המפורסמת שלה. בינתיים מיהר סבא להחביא את הקערית מהשנה שעברה בארון החגים כדי שלא להעליב את אמא. הוא השאיר את הארון קצת פתוח כי הלך למלא את הצנצנת החדשה בדבש. איתמר עקב אחריו וקיווה שיוכל להתגנב וללקק קצת בעצמו. הוא רק הושיט אצבע קטנה לטעום, והקערה פתאם נפלה והתרסקה על הרצפה.

שקט השתרר בסלון וסבתא מיהרה למטבח. איתמר נמלט למסדרון, עבר ליד הארון ונעצר לידו. הוא פתח בשקט את דלת הארון והתרגש מהמדפים העמוסים לכל חג. מי ירגיש בו עכשיו, כשכולם עסוקים בסלון ובבלגן שבמטבח? איש לא ירגיש בילד שמחטט פה בפנים ומוצא לו סוכריות. הוא התחיל לחפש במדף של פורים, עבר למדף של פסח אבל גם את האפיקומן הוא לא מצא. הוא הזיז הצידה את השופר ובדק אם נשאר משהו משמחת תורה. מהר מאוד הפכו החפצים לערמה גדולה על הרצפה.

פתאום הבזיק אור בחלון ורעם התגלגל פנימה. רעש של גשם נשמע בחוץ. 'גשם בתשרי?' חשב איתמר, 'מילא, זה קורה לפעמים'. הוא הציץ לכיוון המטבח כדי לוודא שאיש אינו מגיע, ולפתע ראה דבר מבלבל מאוד: אבא, לבוש בסוודר חם, בידו צלחת סופגניות והוא שר: "חג פורים, חג פורים…" איתמר התחבא ואז הציץ שוב. הפעם שמע את אמא מזרזת את כולם לסעודה מפסקת.

לתדהמתו הפך שולחן החג הלבן לשולחן סדר ט"ו בשבט. סבתא חיפשה בספר מתכון לעוגת גבינה חדשה, ושרה אחותו הייתה מחופשת לנסיכה ושרה שירים של שמחת תורה.

"מה קורה פה?" השתומם איתמר, "כולם כל כך מוזרים! כנראה עוגת הדבש של סבתא התקלקלה." אבל אז הוא הבין, הוא רץ אל ארון החגים, הרים את דגלי יום העצמאות וראה את סבא מתחיל להכין שיפודים. "אוי, הארון הזה," צעק איתמר, "הוא באמת ארון חגים! הוא משפיע על הזמן, והזמן בורח. היי, היום ראש השנה!" קרא איתמר, אבל אף אחד לא שמע אותו. הזמן משתגע עוד ועוד. דוד עידו הכין קשת גדולה וכיוון לעבר המסדרון את כל החצים, ואיתמר תפס מחסה מאחורי דלת הארון וחשב מה לעשות. "כל אחד נמצא בזמן אחר, מה עושים?" הוא חשב בייאוש, "איך מחזירים את המשפחה לזמן אחד, לראש השנה?"

איתמר ניסה לדחוף את הדגלים של יום העצמאות בחזרה לארון, ואז סבתא פרצה בריקוד הורה סוחף. "עשיתי בלגן נוראי בארון," הוא הבין, "ואני חייב לסדר אותו!" הוא התחיל להחזיר כל דבר למקומו אבל אבא כבר חיפש חמץ בפינות הבית. איתמר התחיל כבר ממש לפחד, "איך גורמים לכולם לשמוע? איך מחזירים את הזמן לנקודת ההתחלה?"

בהחלטה של רגע הוא נטל את השופר מהמדף של ראש השנה וניסה לתקוע בו. בהתחלה נשמעה נשיפה דקה וחלושה, אחר כך יללה צורמת ומקוטעת ולבסוף צפצוף עגום. איתמר לקח שאיפה ארוכה והתפלל שזה יעזור. הוא עצם את עיניו ואז תקע בשופר בקול תרועה רמה. "טווווו! טוטוטוטוטו! תתעוררו, מתחילים מההתחלה, מראש השנה."

איתמר פקח את עיניו והיה שקט בבית כאילו אין בו אף אחד. הוא הציץ בהיסוס לרגע ונכנס למטבח. קערית הדבש שנשברה עמדה שם שלמה! הוא התקרב בשקט והציץ פנימה. דבש טעים וטרי חיכה לו שם, והוא טעם הפעם בזהירות רבה כדי שהקערה לא תזוז ולא תישבר. "איזה מזל שיש ראש השנה," שמח איתמר, "שאפשר להתחיל בו הכל מההתחלה."

סבא נכנס למטבח וראה את איתמר. "איך הזמן בורח," הוא חייך וחיבק אותו. "גדלת בשנה, ועכשיו אתה ממש גדול וזהיר. בוא, יש לי בשבילך משהו." סבא ניגש לארון החגים וחיטט בו קצת, ואיתמר כבר ידע שהוא יוציא משם איזו הפתעה מעניינת…