השבת המיוחדת שאנו נמצאים בה נקראת "שבת הגדול". יש כמה הסברים על שמה של השבת הזו, ואנחנו נתמקד באחד מהם. לפי אחד ההסברים, שבת הגדול נקראת כך על שם ההפטרה של שבת זו, שבה קוראים את פרק ג' בספר מלאכי המסתיים בהבטחה המפורשת לגאולה: "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא". מלאכי, אחרון הנביאים, מתנבא במפורש על הגאולה העתידה לבוא, וכידוע, כשם שנגאלו בניסן כך בניסן עתידים להיגאל. אבל, לא רק סימן יפה וציפייה לגאולה יש כאן. קריאה עמוקה בהפטרת השבוע מעלה כי היא עוסקת בנושא שנראה לכאורה בכלל לא קשור לגאולה או לפסח – עניין התרומות והמעשרות. הרי בפסח אנחנו חוגגים את יציאת מצרים, בפרשת השבוע, פרשת צו, אנחנו מזכירים את בניית המשכן במדבר – ומה הקשר לתרומות ומעשרות שהן מצוות התלויות בארץ? לשאלה זו כמה הסברים. רבי יעקב מעמדין מסביר כי אנחנו מזכירים את עניין התרומות והמעשרות כדי להזכיר שפסח הוא בעצם ראש השנה לתבואה, ובו נידונים על התבואה ממש כמו בראש השנה. עוד מסביר הרב עמדין כי מי שאינו נותן תרומות ומעשרות כמו שצריך, יבולו לא עולה יפה בשנה הבאה, ולכן דווקא לפני יום הדין המיוחד על התבואה יש צורך להזכיר לעם להקפיד יותר על עניין המעשרות.
לפי טעם נוסף, קוראים את ההפטרה הזו בעניין התרומות והמעשרות כדי להשוות את הגאולה העתידית (בניסן) עם גאולת מצרים. במצרים עם ישראל היה צריך לצאת אל מול המצרים ולהפסיק את העבודה הזרה, ולכן נגאל. בגאולה העתידית עם ישראל יצטרך להקפיד על התרומות והמעשרות, שכן הוא ייבחן אם כשהוא כבר יושב על אדמתו הוא מנהל את חייו בצדק ובמשפט על פי רצון ה'. שנזכה במהרה לגאולה שלמה. אמן!
על השולחן:
בהפטרת השבוע מופיע הפסוק: "וּבְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת אָמַר ה' צְבָקוֹת אִם-לֹא אֶפְתַּח לָכֶם אֵת אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה עַד-בְּלִי-דָי". הקב"ה מזמין את עם ישראל לבחון אותו! הזמנה זו מפתיעה מאוד, שכן אנחנו מצווים לאהוב את ה' ללא תנאים ובטח בלי מבחנים. ובאמת, מוסבר בספר החינוך כי באף מצווה אי אפשר "לבחון" את הקב"ה, אלא במעשר בלבד. זאת מפני שבמצוות המעשר האדם מפרנס את שלוחי ה' (כהנים ולוויים) ובעבורה ה' מבטיח לו ברכה עד בלי די.