מאת: רות ביתן-כהן
חיות רבות מתחפשות ולובשות צורות שונות, דרך הסוואה או חיקוי, לשם ציד או כהגנה מפני ציד. ואצלן זה ממש לא פעם בשנה
מי לא היה רוצה שכל יום נחגוג את פורים? מסכות, תחפושות, שלל צבעים וגוונים שמחים.
יש כאלה שבשבילם כל יום פורים, מכיוון שעבודתם קשורה לתחפושות ולתלבושות. למשל ליצנים שזוהי פרנסתם, או בלשים שמתחפשים בכל יום לדמות אחרת כדי להשתלב בסביבה ולהתחקות אחר אדם כלשהו. אפילו חיילים שיוצאים לאימונים או לקרבות "חוגגים" עם תחפושות. הם לובשים מדי קרב מנומרים וכך מסווים את עצמם מפני האויב. לעתים הם מוסיפים גם עלים וצבעי פנים (ירוק, חום, שחור) כדי שההסוואה תהיה מושלמת. גם מבנים וכלי נשק "זוכים" לתחפושת של רשתות הסוואה המעלימות אותם מן העין.
תחרות תחפושות שבה הפרס הוא: חיים
'כל העולם במה' ובני האדם אינם היחידים שמופיעים עליה. מתברר שגם בעולם החי והצומח משחקים ומתחפשים כשצריך. בעולם החי "הישרדות" היא שם המשחק. הרצון לשרוד הוא המניע הבסיסי ביותר בטבע. הסיבה לכך פשוטה: מין שלא מצליח לשרוד נכחד מן העולם. בכדי לשרוד, פיתח עולם החי תחבולה: בעלי החיים פושטים ולובשים צורה, מחקים צורות ומסווים את צורתם האמתית. כל יום פורים…
אז מה הן הדרכים להתחפש בטבע?
רואים ואינם נראים
ההסוואה היא דרך המאפשרת לבעלי החיים להשתלב בסביבתם על ידי הפיכת צבעי גופם לצבעי הסביבה, כיסוי גופם ושינוי צורתם והתנהגותם באמצעים שונים. מההסוואה נהנה בעל החיים הנטרף – כיוון שבעזרת ההסוואה הוא מצליח לחמוק מטורפיו וכך למעשה לשרוד. אבל גם מקומו של הטורף לא נחסך, כיוון שההסוואה מאפשרת לו לארוב לטרף או להתקרב אליו בלי שיבחין, וכך ליהנות מארוחה דשנה…
לבעלי החיים יש כמה שיטות מתוחכמות כיצד להסוות את עצמם, באמצעותן הם נבלעים בסביבה ומקשים על אחרים להבחין בנוכחותם:
* המתחזים – אלו הם בעלי חיים ש"מתחפשים" לעצמים דוממים בסביבתם: אבנים, עלים, גזע עץ, אפילו אדם שיעמוד מולם יתקשה להבחין בהם.
* חיות בצבעים – בעלי חיים מסוימים הצליחו להתאים את צבע עורם לצבע השולט בסביבה בה הם חיים: זחלים שונים שצבע גופם ירוק משתלבים היטב בצבע הירוק של העלים שעליהם הם זוחלים. לטאות ועופות מסוימים החיים במדבר הם לרוב בעלי צבע חום המשתלב בצבעי האדמה שסביבם.
* מחליפי צבע – בעלי חיים אחרים מקנים לגופם את הצבעים של הסביבה שבה הם מצויים באותה שעה. הם עושים זאת באמצעות שינוי תאי העור של גופם. המפורסמת ביותר היא הזיקית, שגם זכתה לביטוי על שמה: "מחליף צבעים כמו זיקית"…
* החקיינים – ישנם בעלי חיים ארסיים או רעילים שעל גופם מופיעים צבעים עזים (אדום, צהוב, שחור ועוד) או צורות מסוימות שנועדו להזהיר את המתקרב אליהם (דבורה בעלת פסי שחור-צהוב, נחשים מסוימים). בעלי חיים אחרים, שאינם ארסיים או רעילים, מחקים בגופם את אותם צבעי וסימני אזהרה וכך זוכים להגנה מפני טורפיהם.
עבודה בעיניים
* עיניים גדולות – בעולם החי, עיניים גדולות מעידות על בעל חיים גדול – סכנה לבעל חיים שקטן ממנו. פרפרי לילה מסוימים מרתיעים את אויביהם באמצעות ציורי עיניים על כנפיהם. ביום הם נחים על גבי צמחים ואינם בולטים בזכות צבעי ההסוואה שלהם, אך ברגע של סכנה הם פורשים את כנפיהם וחושפים "עיניים גדולות" המרתיעות את אויביהם.
* עיניים מוסוות – מכיוון שהעין היא האיבר המסגיר ביותר, הצליחו בעלי חיים מסוימים להסתיר את עיניהם על ידי קווים, פסים וכתמים העוברים בצדי העיניים. בעזרת ההסוואה הזו יכולים בעלי החיים להשאיר את העיניים פתוחות ולהיות "רואים ואינם נראים".
* מתים עליך – זוחלים ודו-חיים צדים רק יצורים חיים ולא "מתעסקים" עם טרף מת. חיפושיות מסוימות מדמות את עצמן למתות כאשר הן חשות בטורף המתקרב לעברן, וכך ניצלות ושורדות.
מה ברקע?
שיטה נוספת להסוואה היא בניית רקע. עכבישים מסוימים טווים כתמי קורים במרכז רשתם, שם הם יושבים וממתינים לטרפם. כך הם מסווים את קווי המתאר המאפיינים את רשתם. עכבישים אחרים משבצים ברשתם שאריות מטרפם, כדי להסיח את תשומת לבו של טורף כמו ציפור או צרעה.
ישנם מינים שמוותרים על חלק לא חיוני בגופם ואחר כך מגדלים את החלק הזה בשנית. דוגמה מוכרת היא שממית הבתים. ברגע שהטורף אוחז בזנבהּ היא מנתקת קטע ממנו. החלק הקטוע מפרפר על מקומו ומושך את תשומת הלב של הטורף בעוד שהארוחה האמתית חומקת.
וגם כאן לפעמים מפסידים
כאשר כלו כל הקִצִים, ואף תחבולה לא עוזרת, מנסים בעלי החיים להילחם באויב עד כלות כוחם, או לנצל רגע בו הטורף לא מבחין ופשוט לנוס על נפשם למקום מבטחים.
אלה הם מקצת מתכסיסי ההסוואה והחיקוי בטבע. קרנבל הצורות, הצבעים, התחפושות והתלבושות שמשמשים את בעלי החיים והיצורים בטבע הוא עצום, ולמעשה איננו יודעים הכול על שיטות ההסוואה והחיקוי של עולם החי. עצם העובדה שאנו, כבני אדם, יכולים לעמוד בקרבת ייצור מוסווה ולא להבחין בו, מוכיחה את היעילות והתחכום שבשיטה.

התנתקות

ישנם מינים שמוותרים על חלק לא חיוני בגופם ואחר כך מגדלים את החלק הזה בשנית. דוגמה מוכרת היא שממית הבתים. ברגע שהטורף אוחז בזנבהּ היא מנתקת קטע ממנו. החלק הקטוע מפרפר על מקומו ומושך את תשומת הלב של הטורף בעוד שהארוחה האמתית חומקת.

וגם כאן לפעמים מפסידים
כאשר כלו כל הקִצִים, ואף תחבולה לא עוזרת, מנסים בעלי החיים להילחם באויב עד כלות כוחם, או לנצל רגע בו הטורף לא מבחין ופשוט לנוס על נפשם למקום מבטחים.

אלה הם מקצת מתכסיסי ההסוואה והחיקוי בטבע. קרנבל הצורות, הצבעים, התחפושות והתלבושות שמשמשים את בעלי החיים והיצורים בטבע הוא עצום, ולמעשה איננו יודעים הכול על שיטות ההסוואה והחיקוי של עולם החי. עצם העובדה שאנו, כבני אדם, יכולים לעמוד בקרבת ייצור מוסווה ולא להבחין בו, מוכיחה את היעילות והתחכום שבשיטה.