מאת אורן זונדר
כדי לענות על שאלה קשה זו, ארצה לספר לכם סיפור מוכר. שמו של הסיפור הוא "עקבות בחול". מסופר על אדם קשיש, שחלם חלום ובו ראה את אלוקים. והנה, הוא והאלוקים מטיילים יחד על חוף הים. במהלך טיולם הם עוברים ביחד על תחנות חייו של האיש, עד התמונה האחרונה. כאשר מסתכל האיש אחורה, הוא ראה שתמיד היו מוטבעים בחול שני זוגות של עקבות, אך דווקא ברגעים הקשים ביותר – היה רק זוג אחד של עקבות מוטבע על החול. פנה האיש אל אלוקים ואמר: אינני מבין מדוע בתקופות הקשות ביותר צעדתי לבדי. אינני מבין מדוע בזמנים שנזקקתי לך ביותר – עזבת אותי!ענה לו אלוקים: בני, אני אוהב אותך ולעולם לא אעזוב אותך. באותן תקופות שבהן, סבלת, כשאתה רואה זוג אחד של עקבות, לא היו אלה עקבותיך, היו אלה עקבותיי שלי כשנשאתי אותך על כפיי.
יעקב אבינו, היוצא לקראת מאבקים קשים מאוד – בריחה מאחיו עשו, התמודדות עם לבן הארמי הרמאי שרצה לאבדו, כל אותם רגעים קשים העתידים לעבור על יעקב אבינו גורמים לו לחשוש ולבקש שוב מהקב"ה שישמור עליו ויגן עליו היטב, ואף ישא אותו על כפיו כשצריך. הרמב"ן מפרש, כי יעקב חשש שיציאתו לחוץ לארץ תוריד מזכויותיו, שכן הישיבה בחו"ל גורמת לעוונות, ויעקב לא היה בטוח אם אכן זכויותיו יספיקו לו לשמירה ולכן ביקש שוב: אם יהיה אלקים עמדי – והיה ה' לי לאלקים".