חיים אקשטיין
תמונות רבות ומגוונות עיטרו את קירות המשרד של ברוך דיין. הפרצופים שבתמונות נראו ברובם חיוורים, חלשים ובעיקר מדוכאים, ובכל זאת מר דיין בחר לתלות אותם על הקיר, כי מה לעשות – זה המקצוע שלו. לתעד אנשים ברגעים האחרונים של חייהם.
ברוך דיין, או "ברוך דיין האמת" כפי ששותפיו למקצוע מכנים אותו, מתמחה בתיעוד אנשים לפני מותם. אנשים ששוכבים על ערש דווי, ומבינים שהם כנראה כבר לא יקומו משם, מזמינים אותו במיוחד כדי שיצלם ויקליט אותם, כמזכרת לדורות הבאים. ברוך הוא אדם מבוגר, בעל מוניטין של עשרות שנים, והספיק כבר לצלם רגעים אחרונים רבים. "אני זוכר את הקרב על תל חי," הוא נאנח. "טרומפלדור המסכן, עודדתי אותו ואמרתי לו שטוב למות בעד ארצנו. הוא התלהב מהמשפט הזה וחזר עליו."
"אני מצטער, אבל לא באנו לפה לשמוע שיעור היסטוריה," אמר לוי. "קודם נסיים עם הסיפור של אבא שלנו. אחר כך, מצדי תספר על רגע מותו של נפוליאון."
"אין יותר מדי מה לספר על זה," אמר ברוך, "הוא אמר לי שמגרד לו קצת בגב, זה הכול. אף אחד לא זכר זאת אחר כך."
אביו של לוי נפטר לפני כחודש, והוריש ללוי את כל רכושו. כך לפחות טוען לוי. שמעון, לעומת זאת, טוען שהוא אחיו של לוי, ושכאשר אבא של שניהם נפטר הוא הוריש להם את כל רכושו. מכיוון שאין לנו דרך לדעת אם שמעון ולוי הם אחים או לא, פנינו לברוך דיין, שצילם בווידאו את הדקות האחרונות בחייו של האב המנוח. אם האב אמר משהו בנוגע לירושה, נוכל לשמוע זאת בסרטון.
"אשמח לשמוע שוב את הטענות שלכם," ביקש אמיל. "לוי, אמור לי שנית מה הקשר בינך ובין שמעון."
"אין שום קשר," אמר לוי. "אין לי מושג מי הוא. ימים ספורים אחרי מותו המצער של אבי, פתאום מתקשר אליי אדם בלתי מוכר ודורש את חלקו בירושה. לא שמעתי עליו מעולם, לא ידעתי על קיומו. עכשיו אני רואה אותו בפעם הראשונה. לדעתי, הוא פשוט רוצה לנצל את העובדה שגם לו קוראים רבינוביץ', כדי להרוויח כסף על חשבוני. אולי כדאי שכל הרבינוביצ'ים בעולם יטענו שהם קרובי משפחה שלי, וכולנו נקבל שקל וחצי מהירושה."
"אני פשוט לא מאמין," אמר שמעון, "אילו אבא היה שומע את זה, הוא לא היה מוריש לך אפילו אגורה. הוא בוודאי מתהפך כעת בקברו הטרי. איך אתה לא מתבייש לשקר כדי לקחת את כל הירושה לעצמך?"
"שניכם הייתם ליד המיטה של אביכם לפני מותו?" שאל אמיל.
"האמת היא שלא הייתי שם," אמר שמעון, "הייתי בעבודה. אילו ידעתי שזה יומו האחרון של אבא, הייתי עוזב הכול ונוסע אליו."
"אתם רואים שהוא משקר?" אמר לוי. "הוא לא היה ליד המיטה כי הוא פשוט לא אחי."
"האמינו לי," התחנן שמעון, "גדלנו יחד, לוי ואני, היינו צמד-חמד. טיפסנו על עצים יחד, הכנו שיעורי בית יחד, שיחקנו יחד 'שוטרים וגנבים'…"
"זה לא משחק, אתה באמת גנב. אתה מנסה לגנוב את הירושה שמגיעה רק לי."
"מצאתי!" קטע ברוך את הוויכוח הסוער. "ראובן רבינוביץ', נכון? הנה, אקרין את הווידאו על צג המחשב שלי."
התבוננו בצילום הווידאו. האמת? משעמם. האב המנוח פשוט לא דיבר, לא על הירושה ולא על שום דבר אחר, רק שכב על המיטה וגנח מכאבים. חיכינו שמשהו יקרה, שנראה את האבא מוציא מילה מהפה, אבל דבר לא התרחש עד שהרופאים קבעו את מותו של האב.
ברוך עצר את הווידאו. "זהו? ראיתם את מה שרציתם?"
"לא בדיוק," אמר אמיל באכזבה. "כלומר, זה מה שחיפשנו, אבל זה לא קידם אותנו בכלום."
"זה סוף הווידאו?" שאלתי.
"יש עוד כמה שניות," אמר מר דיין, "אבל זה לא כל כך חשוב. אדון רבינוביץ' כבר הלך לעולמו, אחר כך צילמתי רק את התגובות של בני המשפחה שנכחו במקום."
"אני רוצה לראות," אמרתי.
מר דיין המשיך להריץ את הווידאו. כעת נראו בו בני משפחת רבינוביץ'. שמעון אכן לא היה שם, ולעומתו לוי נראה בבירור, קורע את חולצתו, בוכה ומברך: "שהחיינו וקיימנו והגענו לזמן הזה."
"חוצפה!" קרא שמעון. "ואתה אומר לי שאני לא הבן שלו? אתה בעצמך לא הבן שלו, איך אתה מברך 'שהחיינו' כשאבא שלך מת? זה משמח אותך?"
"זה קרע את לבי," הסביר לוי, "אבל לא יכולתי להתעלם מהעובדה שזכיתי בירושה, וזה משמח."
"אתה מאמין לזה, אדוני הבלש? זה נשמע לך הגיוני?" שאל שמעון.
"לא רק שזה נשמע לי הגיוני, גם נשמע לי לא הגיוני שאתה אחיו, לאור קיצור שולחן ערוך סימן נט הלכה ו. כדאי שתמצא דרכים טובות יותר להרוויח כסף, מאשר למצוא לך אחים חדשים."
כיצד ידע בלק ששמעון משקר?
פתרון התעלומה הקודמת: בלק ומחסל העוגות
כיצד ידע אמיל שבלק אכל את העוגה?
תשובה: בלק טען שלא ייתכן שאכל את העוגה ביום חמישי, מכיוון שבימי חמישי הוא אוכל בשר והעוגה הייתה חלבית. אולם הפורים ההוא חל ביום ראשון, מה שאומר שתענית אסתר חלה ביום חמישי, ובלק צם ולא היה בשרי. לא הייתה לו כל מניעה לאכול את העוגה במוצאי הצום.