חיים אקשטיין
"מהנדס מחשבים, לדעתי," אמרתי.
"כן? לדעתי, שחיין אולימפי מתאים הרבה יותר," אמר אמיל.
"האו האו," הביע שרלוק את דעתו.
אמיל ואני, צמד בלשים מכובדים וידועי-שם, מצאנו את עצמנו יושבים על המדרכה באמצע הרחוב, ובודקים בקפידה אביזרים שהיו רגע לפני כן בתוך פח האשפה. המצב האומלל הזה הביא אותי למסקנה שאני חייב לעשות הסבה מקצועית. כלומר, למצוא לעצמי עיסוק אחר, שלא יזמן לי עבודה מלוכלכת. במלוא מובן המילה.
"אולי תהיה נהג אוטובוס? מה דעתך?" הציע אמיל.
"אני לא אוהב לנסוע באוטובוסים."
"מצוין, אם תהיה נהג אוטובוס תוכל להיות הנהג ולא הנוסע."
"בחיים לא," אמרתי. "אולי נהג מונית. או מאלף אריות."
אה, שכחתי לספר לכם מה עשינו על המדרכה. מיכה, האיש שהזמין אותנו לחקור את הפשע, טוען ששדדו אותו ברחוב. ומכל החשודים בעולם, הוא בחר לחשוד דווקא ברחמים, מנקה רחובות זקן. עכשיו, כדי לגלות פרטים על רחמים עלינו לבחון מקרוב את כל החפצים שהוא מסתובב אתם; וכידוע, מנקי רחובות מסתובבים עם פחים ברחובות ואוספים אשפה. לא נותרה לנו ברירה אלא לבדוק את כל תכולתו של הפח של רחמים.
אם כן, כך עבדנו: שרלוק תוחב את אפו כדי לרחרח בתוך הפח, משליך אלינו פריטים שעשויים חשודים, ואנחנו בודקים אותם.
"ראה את קליפת הבננה הזאת," אמר אמיל.
"תאמינו לי, אנשים לא בסדר," התערב רחמים. "ככה משליכים קליפת בננה ברחוב? מה זה פה?"
"אתה צודק לגמרי, זה באמת חמור מאוד," אמרתי. "ולענייננו – לפי הצבע והריח של קליפת הבננה, ניכר שהיא שוכבת על המדרכה לפחות יומיים."
"האו! האו!" שרלוק קיפץ בהתרגשות למראה חתיכת כריך עם פסטרמה. אמיל חטף אותה במהירות, לפני שהכלב הרעב ישמיד את הראיות.
"תאמינו לי, אנשים לא בסדר," אמר רחמים. "מה זה פסטרמה ברחוב, למה לא זורקים לפח?"
"צודק במאה אחוז," אמרתי. "קצת מחשיד שבכריך יש רק פסטרמה. אין סימנים של חומוס, או של חרדל."
שרלוק המשיך ברחרוח, וזרק לעברנו חתיכת נייר שהייתה פעם טישו.
"תאמינו לי, אנשים לא בסדר," התערב שוב רחמים, "לא יפה, ככה לזרוק טישו על הרצפה."
“מה אתה אומר, בלק?" שאל אמיל. "בדוק בעזרת הזכוכית המגדלת את סימני הנזלת."
עד כאן. אני לא יכול יותר.
"אני מציע שנעשה הפסקה קטנה בחקירת הפסולת," השתדלתי לשמור על קור רוח, "ונשמע שוב את הגרסאות של שני הצדדים. מיכה, ספר לנו שוב מה קרה."
"זה קרה אתמול לפנות בוקר," סיפר מיכה. "הלכתי לתומי לבית הכנסת, עטור טלית ותפילין, כהרגלי. הרחוב היה ריק לחלוטין – בלי אנשים, בלי מכוניות, אפילו לא חתולי רחוב, כלום. כמו בכל יום לפנות בוקר. פתאום היה נדמה לי שאני שומע רחש מכיוון השיחים שבצד הדרך. לפני שהספקתי לחשוב מה זה יכול להיות, זינק לעברי אדם בלתי מזוהה, התנפל עליי, לקח את הארנק שלי וברח."
"תוכל לספר לנו איך זה קרה?" שאל אמיל. "מה הוא עשה בדיוק, איים עליך עם יעה? כיוון עליך מטאטא?"
"חכה רגע, אמיל," אמרתי, "קודם עלינו לברר פרט חשוב יותר. אמרת שהוא היה 'בלתי מזוהה' – אז מנין לך שזה היה רחמים?"
"הלוואי שיכולתי לומר לכם בוודאות שזה הוא," הסביר מיכה, "אבל לא ראיתי מי זה היה."
"אז למה אתה חושד בו?"
"הוא היחיד שנמצא ברחוב בשעות כאלה. אני רגיל לראות אותו כל בוקר."
"אני מבין שאינך יודע מיהו האיש שקפץ עליך," אמרתי, "אבל אולי תוכל לתת לנו לפחות פרטים מזהים? אתה זוכר איך הוא נראה? תווי פנים, צבע שיער, משהו?"
"כלום," אמר מיכה, "היה כל כך חשוך, שלא יכולתי לזהות שום דבר אפילו ממטר."
"תאמינו לי, אנשים לא בסדר," אמר רחמים, "לא יפה להתנפל על אנשים. אבל אני לא עשיתי כלום."
"גם אני חושב שאנשים לא בסדר, אם הם משקרים," אמרתי. "מיכה, אין לי מושג למה אתה מעליל עלילות על עובדי ניקיון, אבל לפי קיצור שולחן ערוך, סימן י הלכה ב, הסיפור שלך הוא שקר מוחלט. עכשיו תרים אתה מהרצפה את כל הפסולת שבדקנו."
פתרון התעלומה מגיליון פורים – בלק ותעלומת המשתה המלכותי:
כיצד ידע בלק שהמן משקר?
הצום של אסתר לא היה ב"תענית אסתר". מה שקרה בי"ג באדר הוא מלחמת היהודים נגד אויביהם, וביום המלחמה גם אנחנו מתענים לזכר התענית.