מאת ד"ר ארי גרינספן
בית הכנסת הוא כנראה המקום שבו יבלו רבים מאתנו את ימים רבים בחודש הקרוב – הוא חודש הרחמים והסליחות. אבל כמה מכם, קוראים יקרים, חשבו אֵי פעם על משמעותו של בית הכנסת? אל דאגה, אין בכוונתי להביא בפניכם שיעור במחשבת (נושא חשוב, אך לא כאן). אני רוצה לקחת אתכם למסע מרתק בבית הכנסת שלכם.
בית הכנסת המוּכר לנו מבוסס על אלפיים שנות מסורת, ורובו מיועד להזכיר לנו את בית המִקדש, ולכן הוא אף נקרא "מִקדש מעט".
המקום החשוב ביותר בבית הכנסת הוא ארון הקודש. לעתים קרובות ישנן כמה מדרגות (מילה נרדפת ל"מעלות") לפני ארון הקודש, המזכירים לנו את "שיר המעלות" שהלוויים היו שרים ומנגנים בבית המִקדש. ברבים מבתי הכנסת הישנים ישנה בימה מוגבהת במרכז בית הכנסת, שעליה מתפלל החזן. האם בבית הכנסת שלכם יש בימה כזו?
בגמרא, במסכת ברכות, כתוב שעל בעל התפילה להיות עניו, ולכן נמצא בתי כנסת רבים שבהם החזן מתפלל לפני עמוד, שלמעשה הוא נמוך מן הבימה שבמרכז ושעליה קוראים בתורה. זה גם מסתדר היטב עם הפסוק "ממעמקים קראתיך ה'".
לאחרונה ביקרתי ברומניה, כדי לבדוק את בתי הכנסת המרהיבים שנותרו בה, על הארכיטקטורה המדהימה שלהם והסודות שהם עדיין צופנים… באחד מבתי הכנסת גיליתי שלחזן הוקצה חלק שהיה נמוך משמעותית מכל בית הכנסת, כדי לקיים את הפסוק כלשונו.
לזכור את ארון הברית
ישנם שני סוגים של ארונות קודש: הראשון קרוי "היכל" – גומחה בקיר עם שתי דלתות, הנמצאת לרוב בבתי כנסת ספרדיים, והסוג השני ספון עץ, סמוך לקיר, המצוי בעיקר בבתי כנסת אשכנזיים. השם "ארון הקודש" מזכיר כמובן את "ארון הברית" שבו נחו עשרת הדִברות, והוא מארח את סִפרי התורה.
כמה מארונות הקודש בהם יצא לי להיתקל מגולפים בצורה יפהפייה בעיטורי עץ בדוגמת פרחים, צמחים, חיות וסמלים יהודיים. באיטליה וברומניה הדבר הגיע לכדי הדר יוצא דופן, כשכמה מארונות הקודש התנשאו לגובה של שלוש קומות! מובן כי את הארון כיסה בד יפה, הפרוכת, המזכיר לנו את הפרוכת שעל קיר בית המקדש.
מעל ארון הקודש דולק "נר התמיד", שמזכיר לנו את נר התמיד שדלק במִשכן ובבית המִקדש. בתורה מתואר שהיתה זו מנורת שמן זית. כיום משתמשים במרבית בתי הכנסת בנורת חשמל מיוחדת ומעוצבת.
הפתעה במעמקי האדמה
את אחד מארונות הקודש המעניינים ביותר שיצא לי לראות מצאתי דווקא כאן, בירושלים. חוקר שאני מכיר הדליף לאוזניי כי ארון קודש איטלקי עתיק שוכב במרתף בית החולים "שערי צדק" בירושלים. הארון נתרם לפני שנים רבות, אך מעולם לא נעשה בו שימוש. יצרנו קשר עם גורם בבית החולים, וקיבלנו אישור לרדת למרתפי המִבנה, במדרגות חשוכות ותלולות שהובילו לבטן האדמה. שם, ביירכתי אחד המחסנים שהיה מלא בחפצים שונים ומשונים, מן המסד ועד הטפחות, מצאנו אותו: ארון קודש עתיק ומיוחד, שנח לו בין שני גרמי מדרגות ישנים. הנחנו שגרמי המדרגות הללו שימשו כדי להגיע לארון הקודש שהתנשא לגובה רב. כשפתחתי את הדלתות הישנות, ראיתי בד אדום וישן מכוסה במעטה עבה של אבק. מתחתיו מצאתי עיתונים מתפוררים. ניערתי את הבד, וענן אבק התרומם לאוויר. לקח לו עשר דקות לשקוע, ואז גיליתי כי על הבד נרקמה הכתובת הבאה:
קודש ל–ה'
נִדבת הזקן הנכבד הו"ה כבוד
יוסף חיים מנשי ישמרהו יצורו וישמריהו ובניו
היושבים ברומא יגן עליה אלוקים
לכנסת קהילה קדושה סיניגאליה יגן עליה אלוקים
שנת 1799
הייתי המום עד כדי כך, שלא יכולתי להוציא מילה מפי משך שעה ארוכה. הִנֶה אני עומד במרכזו של בִּניין עצום מֵימדים בירושלים עיר הקודש, וממשש בידיי ארון קודש בן למעלה ממאתיים שנים. חשבתי לי כמה אנשים בוודאי שפכו את ליבם ליד הפרוכת הזו; כמה "מי שברך" לחולים נאמרו, וכמה פעמים נפתח ארון הקודש הזה לתפילת "נעילה" ביום כיפור.
בה בשעה שלעולם לא נוכל לגלות את כל הסודות שצופן ארון הקודש הזה, אנו יודעים בוודאות שהוא חזר הביתה. וכשאנו עומדים על סיפה של שנה חדשה, נזכור שרק על ידי תשובה ותפילה וצדקה, נצליח להיות אנשים טובים יותר, התורמים להמשך השושלת היהודית.
הוא נוסע לחורים בכל קצה בגלובוס, ומחפש אחר שרידים של קהילות יהודיות נידחות, במטרה להחזיר את המסורת האבודה שלהן. הוא ביקר במדינות שכף רגלו של ישראלי לא דרכה בהן, חפר במרתפים חשוכים ומצא אוצרות מופלאים. הוא ד"ר ארי גרינספן – מוהל, שוחט, רופא שיניים וסוג של אינדיאנה ג'ונס יהודי – וזה המדור שלו