אגדות הילדים המקובלות בכל העולם עוסקות בנסיכים, רוזנים ומלכים. עולם הדימויים הזה, המקובל בעיקר בארצות אירופה, נובע מכך שבארצות אלו, במשך מאות שנים, אכן שלטה קבוצה קטנה ומיוחסת על מרבית העם, שרק יכול היה לחלום על שינוי במצבו. מי שנולד למשפחה "נכונה" זכה לחיות חיי עושר ורווחה עד סוף חייו על חשבון שאר האנשים בממלכה ששילמו לו מיסים וארנונות. ואמנם, החל מימי המהפכה הצרפתית, השתנו סדרי העולם בארצות אלו וכיום אין מלכים ורוזנים בעלי יכולת ומעמד, אלא רק באופן סמלי. דומה שעמי אירופה קצו במורשתם באופן כה חזק,עד כי כיום במדינות אלו עקרון השוויון בין בני האדם הפך להיות ערך כה מרכזי, עד שהוא דוחק הצידה ערכים טובים וחשובים אחרים.
בעם ישראל, לעומת זאת, מאז ומעולם לא הייתה חלוקה לפי "גנטיקה" אלא לפי כשרון ומעש. אמנם, בני שבט לוי הוקדשו על ידי הקב"ה לשרת בעבודת המקדש, אך דווקא דוד, שהגיע ממשפחה שאיננה מיוחסת בשבט יהודה, זכה למלוך על ישראל. בפרשתנו אנחנו רואים זאת אצל אהליאב בן סמך, עוזרו של בצלאל. אהליאב, שהיה ממונה על בניית חפצי המקדש ביחד עם בצלאל לא הגיע ממשפחה מיוחסת. להפך, הוא היה משבט דן, שהוא מהשבטים שהם בני השפחות ונחשבים לפחותים שבשבטים. הוא לא זכה להורים מוכרים בעלי תכונות תרומיות. אבל, אהליאב בכוח התמדתו ורצונו ועבודתו הרוחנית זכה למעלתו של בצלאל המיוחס. ואכן, התורה היא מורשה לכלל ישראל וכל הרוצה לבוא וליטול רשאי לעשות זאת, ובמהלך כל הדורות מוכרים בעם ישראל גדולי תורה ורבנים חשובים שלא הגיעו ממשפחות מיוחסות, אלא ממשפחות פשוטות ובזכות כישרונם והתמדתם זכו במעלה החשובה ביותר: כתר התורה.
על השולחן: בפרשתנו, פרק ל"ו פסוק א' כתוב "ויעש בצלאל את הארון". רק בארון נאמר כי בצלאל עשה אותו לבדו, ואילו בשאר כלי המשכן כתוב "ויעש" ללא ציון הנושא המפורש. מדוע שינה הכתוב דווקא בארון? מסביר בעל "משך חכמה" כי כל הכלים, נעשו על ידי בצלאל ואהליאב, אך נעשו מחדש אחר כך גם בבית המקדש הראשון והשני. לעומת זאת,הארון נוצר פעם אחת בלבד על ידי בצלאל. ממשיך בעל "משך חכמה" ומסביר מדוע דווקא בלאל הכין את הארון – מכיוון שעל הארון מצויים הכרובים, היה חשש שמא מי שיבנה את הארון יחשוב שמדובר בסוג של עבודה זרה, ולכן נבחר בצלאל, נכדו של חור שנהרג בזמן מעשה העגל, במטרה להוכיח לבני ישראל כי העגל הוא עבודה זרה. מסיבה זו נבחר נכדו להיות זה שיכין את הארון שצריך להיות מלאכת מחשבת – כלומר במחשבה טהורה.
