ארה"ב 2013
אורך הסרט: 131 דקות
הסרט מופץ על ידי א.ד.מטלון ופורום פילם וייצא לבתי הקולנוע בישראל ב-23.01.2014
תקציר :
מהאולפנים שיצרו את הסרט זוכה 4 פרסי אוסקר, חיי פיי, מגיע הסרט המבוסס על רב המכר העולמי האהוב – ״גנבת הספרים״.
רב המכר המצליח ״גנבת הספרים״ נכתב על ידי הסופר האוסטרלי מרקוס זוסאק ופורסם ב-2006. הספר שהיה ברשימת רבי המכר של הניו יורק טיימס במשך ארבע שנים, תורגם ליותר מ-30 שפות כולל עברית, וזכה גם להצלחה עצומה בארץ.
הסרט, המבוסס על רב המכר העולמי האהוב, מספר את סיפורה של ליזל, ילדה צעירה ואמיצה באופן יוצא דופן שנשלחה לחיות עם משפחה אומנת במלחמת העולם השנייה בגרמניה. היא לומדת לקרוא בעידודם של משפחה החדשה ומקס, פליט יהודי שאותו מסתירה המשפחה מתחת למדרגות שבביתם. כוח המילים והדמיון הופך להיות בעבור ליזל ומקס הבריחה היחידה מהאירועים הסוערים שמתרחשים סביבם. ״גנבת הספרים״ הוא סיפור של הישרדות ושל חוסן הנפש האנושית.
״גנבת הספרים״ הוא סרט שירגש ויעורר השראה ברחבי העולם עם סיפורה יוצא הדופן של ילדה גרמניה אחת אמיצה ובעלת כוח מדהים, במהלך אחת התקופות המטלטלות ביותר בהיסטוריה.
איך הכול התחיל:
הסיפור והדמויות התחילו את דרכם בדמיונו של הסופר מרקוס זוסאק, שספרו ״גונבת הספרים״ ראה אור במולדתו אוסטרליה ב-2005 ושנה לאחר מכן בשאר העולם. הספר מכר שמונה מיליון עותקים ברחבי העולם ונשאר ברשימת רבי המכר של הניו יורק טיימס כמעט שבע שנים, ואף תורגם ליותר מ-30 שפות. בנוסף, הוא זכה בעשרות פרסי ספרות, היה לספר הכי נמכר באמזון והופיע באין ספור רשימות הספרים הכי טובים באותה שנה.
ספרו של זוסאק והאדפטציה הקולנועית של הבמאי בראיין פרסיבל (״אחוזת דאונטון״) מספרים את סיפורה של ליזל (סופי נליס) שנשלחת לגור עם הורים אומנים: הנס הוברמן (ג׳פרי ראש) הלבבי ואשתו העוקצנית רוזה (אמילי ווטסון). בעודה מחלימה ממותו הטראגי של אחיה הצעיר רק כמה ימים לפני כן ונחבאת אל הכלים עם ההורים החדשים שלה שזה עתה פגשה, ליזל מנסה להתאים את עצמה – בבית ובבית ספר, שם צוחקים עליה בשל אי ידיעתה קרוא וכתוב.
אביה הנס האובססיבי עובד עם ליזל יום וליל בנחישות כדי לשנות את המצב. בעוד ליזל מתחילה ללמוד ולאהוב לקרוא ומפתחת הערכה כלפי משפחה החדשה, משפחת הוברמן מארחת אורח חדש – פליט יהודי בשם מקס (בן שנצר) שחולק איתה את התשוקה לספרים ומעודד את ליזל להרחיב את כוח ההתבוננות שלה, אפילו כשהוא מתחבא מהנאצים במרתף האפל.
מערכות היחסים האלה, לצד אהבתה ההולכת וגוברת לספרים, מספקות הן מפלט והן דרך סלולה למימוש גורלה של ליזל. היא לומדת להעריך לא רק את כוחן של המילים, אלא גם את הכוח שמעבר למילים.
רוחב היריעה של הספר והגבורה של הדמויות הצעירות משכו את תשומת ליבם של המפיקים קארן רוזנפלט וקן בלנקטו, שמאז יציאתו לאור עבדו על תרגומו למסך הגדול. ״לא יכולתי להניח את הספר״, אומרת רוזנפלט. ״הוא היה פשוט סיפור מהחיים. נדהמתי מהדרך שבה מרקוס הפיח חיים בליזל, ובזכות עוז רוחה, כוחה, יכולותיה והרעב שלה לקרוא ולהבין את כוחן של מילים״.
הצעד הגדול הבא בפיתוח הסרט היה גיוסו של התסריטאי מייקל פטרוני (״סיפורי נרניה: המסע בדורך השחר״) לפרויקט כתיבת הגרסה הקולנועית ליצירתו של זוסאק בת ה-580 עמודים. כשהוא ניגש לכתוב את התסריט, פטרוני כבר היה, כך אומר, ״מעריץ גדול של הספר״.
״מרקוס זוסאק הוא כישרון עצום״, ממשיך פטרוני. ״הוא כתב ספר שייזכר במשך דורות כקלאסיקה. אז בעיבוד למסך, קודם כל הייתי צריך להתגבר על האיום שבדבר. האתגר הכי גדול היה לבחור מה להשמיט. זה אוצר וירטואלי של סצנות נפלאות ונוגעות, וזה מה שמשך אותי מלכתחילה לחומרים״.
פטרוני נתקל בעוד כמה אתגרים בדרך. ״הספר נכתב מחוץ לסדר כרונולוגי, עם מספר שנותן לקוראים מידע שלוקח תפקיד בסיפור בשלב מאוחר יותר. המשימה הראשונה הייתה לשכתב את הסיפור מבחינה כרונולוגית ולאחר מכן לבנות מחדש את הסצנות שיש להן את האימפקט הדרמטי ביותר לסרט. המשמעות של זה הייתה לשנות את הסדר של הספר; אני בספק אם אנשים ישימו לב אבל השינויים האלה הם השלב הכי טריקי. לכבוד הוא לי שמרקוס סמך עליי בעיבוד הספר״.
בעוד פטרוני המשיך לעבוד על התסריט, החיפושים אחר הבמאי החלו. ״בהתבסס על עבודתו יוצאת הדופן של בראיין פרסיבל בטלוויזיה הבריטית ותשוקתו לפרויקט הזה, היינו מאוד להוטים להיפגש איתו״, מספרת אליזבת׳ גבלר, נשיאת אולפני פוקס 2000. ״בראיין בא לפגישה עם ספר שהוא כתב, שמכיל את החזון המתואר שלו לסרט, ושמחנו לגלות שפגשנו את הבמאי המושלם לסרט״.
זוסאק ופרסיבל נפגשו כבר בשלב מוקדם של התהליך. כך מספר זוסאק: ״בתום פגישתנו כשנפרדנו זה מזה, בראיין משך אותי קרוב אליו ואמר: ׳אני לא הולך לאכזב אותך׳. אהבתי את היושרה של אותו הרגע וראיתי עד כמה בראיין אמיתי״.
לאור ההצלחה העולמית של ״אחוזת דאונטון ״, פרסיבל נהיה לבמאי מבוקש. ״בשלב מסוים הגיעו אליי חמישה תסריטים ביום וזה נעשה בלתי אפשרי לקרוא את כולם״, הוא אומר, ״אז הייתי קורא רק את 30 העמודים הראשונים של כל תסריט וכך הייתי יודע אם מדובר בפרויקט שמעניין אותי״. פרסיבל אומר שהספיקה לו קריאה של העמודים הראשונים של ״גנבת הספרים״ כדי לדעת שהוא רוצה לעשות את הסרט. ״הספר כל כך נגע בי, הוא מאוד חיובי עם סיפור מרומם, ואהבתי את העובדה שהדמות המרכזית של אישה צעירה שחשבה שאין לה עתיד באופק כשאנו פוגשים אותה, לא רק שורדת אלא גם מרקיעה שחקים״.
מעבר לכך, פרסיבל התחבר באופן אישי לסיפור. ״אני בא מרקע די דל. התחלנו עם מעט מאוד, והתשוקה הייתה לנסות ולהשיג משהו, שבמקרה שלי היה לעשות סרטים. מאוחר יותר כשהלכתי לבית ספר לאמנות נזכרתי איך אנשים לימדו אותי להתבונן בעולם, במיוחד מבעד לספרים, בעיניים אחרות וכך לחיות את החיים באופן אחר. כך הצלחתי להתקשר עם דמותה של ליזל״.