מאת: רות ביתן-כהן
לא רבים יודעים, אולם בעת ההכרזה על הקמת מדינת ישראל, עדיין לא נקבע באופן רשמי איזה דגל ישמש כדגלה של המדינה היהודית החדשה. הדגל המוכר לנו כיום, בעל רקע לבן, בשני צדדיו פסי תכלת ובאמצע מגן דוד, שימש את ההסתדרות הציונית משנת 1897, והיה ידוע ומקובל כסמלה של הציונות בקהילות היהודיות ברחבי העולם. במעמד הכרזת המדינה אף קושטה הבמה בשני דגלים כאלה, לצד תמונתו של חוזה המדינה, בנימין זאב הרצל. רק ימים ספורים לאחר הקמת המדינה החלו לדון בשאלה האם ראוי דגל זה לשמש כדגל המדינה הרשמי, או שיש לבחור בדגל אחר, ורק לאחר תהליך ארוך ומורכב שנמשך כשישה חודשים התקבלה ההחלטה הסופית (ראו מסגרת).
ועדת הדגל והסמל חששה כי בחירת דגל ההסתדרות הציונית כדגל המדינה תגרום לסיבוכים במעמדן של קהילות יהודיות בארצות שונות, כיוון שכאשר הקהילות היהודיות יניפו דגל זה בארצות מושבם יתקבל הרושם כאילו הן מניפות דגל של מדינה שאין הם נתיניה. בשל כך הכריזה הוועדה על תחרות לעיצוב דגל המדינה שייבדל מהדגל הציוני. אולם הצעות רבות שנשלחו לוועדה התבססו על דגל התנועה הציונית בשינויים קלים, ביניהן:
- הצעתו של אוטו ואליש – שני פסים כחולים עבים ובניהם, על רקע לבן, שבעה כוכבים זהובים דומים למגני דוד, לזכר הצעתו של בנימין זאב הרצל.
- הצעתו של ד"ר חיים וייצמן – הוספת דמותו של "גור אריה יהודה" המחזיק באחת מכפיו את לוחות הברית במרכז מגן הדוד.
- הצעתו של מר נסים סבאח מתל-אביב – שני פסי תכלת, רקע לבן ומגן-דוד באמצעו ושבעה כוכבים.
מרכיבים מסוימים בהצעות אלה ובהצעות אחרות שנשלחו לוועדה, שולבו ברבות הימים בסמלים אחרים של המדינה: לוחות הברית מופיעים בסמלה של הרבנות הראשית לישראל, גור אריה יהודה מופיע בסמלה של העיר ירושלים, ושבעת כוכביו של הרצל מופיעים בסמליהן של הערים תל-אביב והרצלייה.
בסופו של דבר, לאחר לבטים וחששות, הוחלט לאמץ בכל זאת את דגל התנועה הציונית בלא כל שינוי, בעיקר בשל הפופולריות הרבה שהייתה לו בקרב העם היהודי. דגל זה הומצא על ידי דוד וולפסון לכבוד הקונגרס הציוני הראשון שנערך בבאזל (1897). עשרים וחמש שנים לאחר הקונגרס תיאר וולפסון את המצאת הדגל כך: "בפקודת מנהיגנו הרצל באתי לבזל כדי לעשות את כל ההכנות לקונגרס… בין השאלות הרבות שהעסיקוני היתה אחת, לא גדולה אך גם לא קלה… באיזה דגל נקשט את אולם הקונגרס? מה הם צבעיו? הן דגל אין לנו… והנה הבהיק רעיון במוחי: הרי יש לנו דגל, לבן כחול. הטלית אשר בה נתעטף בתפילתנו – טלית זו היא סמלנו. נוציא את הטלית מנרתיקה ונגולל אותה לעיני ישראל ולעיני כל העמים. הזמנתי אז דגל כחול-לבן ומגן-דוד מצויר עליו".
צבעי הדגל: כחול ולבן, וסמליו: פסי התכלת של הטלית ומגן הדוד קושרים את מדינת ישראל לעבר, להווה ולעתיד, ונראה כי דווקא בגללם זכה דגל ההסתדרות הציונית להיבחר כדגל המדינה.
|