לא הספקנו לאפס מחדש את שעון היקיצה הפנימי שלנו… לא הספקנו לקרר את הפלטה של שבת, לעכל את ארוחות ראש השנה וסעודת שבירת הצום… וכמובן, לא הספקנו כמעט ללמוד – וכבר מתחיל לו חג נוסף, חג הסוכות, ולאחריו שוב שבת.
בחצר, בחניון, על המדרכה ברחוב ואפילו במרפסת… מכל מקום ניבטות אלינו הסוכות, וכל סוכה מספרת על המשפחה אשר בנתה אותה. יש גם סוכות יחידים. יש גם סוכות של שתי משפחות ויותר. בשכונתי הצפופה בירושלים אין כמעט מקום לבניית סוכות, גם ככה יש בקושי מקום לבתים עצמם, אז יש סוכה גדולה אחת למספר משפחות מאותו הבניין. בערב סוכות, כמו בערב שבת, הולכים ברחוב ושומעים שירה ורואים אורות דולקים ומריחים ניחוחות תבשילים, אלא שבניגוד לשבת בה הם בוקעים מתוך חלונות הבתים – כעת הם הומים מתוך הסוכות, המרובעות, הצבעוניות.
הספר שהכי אהבתי בכל ילדותי, נקרא "הבית של יעל", מאת מרים רות. זהו סיפורה של ילדה שחיפשה בית קטן לעצמה. והיא מוצאת אותו – בצורת ארגז בחצר. חג הסוכות מזכיר לי את הסיפור המקסים הזה, עם כל הסוכות הקטנות המפוזרות בחוץ, שהאנשים יוצאים מבתיהם כדי לשבת בהן ולשמוח בחגם. יש משהו מהנה ומרגש בעניין הזה, של בניית "בית נוסף" משלך שאליו אפשר ללכת, לנוח, ואפילו לארח אנשים. ואם אתם משקיעים בטיפוח ובקישוט הסוכה, אז בכלל זה כיף אמיתי.
יש לנו כל כך הרבה דברים טובים לחג בגיליון הזה, שלא הצלחתי להחליט על מה להמליץ לכם כאן בדבר העורכת אז אתם יודעים מה? פשוט תקראו!
חג סוכות שמח ומועדים לשמחה!
שלכם,
ליאת