הוא היה כל כך נמוך עד שלא ראו אותו בצילום הכיתתי ולא הרשו לו לעלות על מתקנים בלונה פארק. היום, כשחקן ויוצר, חננאל אמיתי מתמודד עם העובדה שהוא לעולם לא יהיה גבוה (וזה הרבה פחות מפריע לו) למי קראתם נמוך?
קרדיט: פנינה גפן
כשחננאל אמיתי עומד על הבמה, כל הקהל צוחק. הוא משחק, מפעיל בובות, עושה חיקויים ומשנה דמויות תוך רגע. רק כשהוא יורד מהבמה, פתאום שמים לב עד כמה הוא קטן – חננאל, בן 28 מתנשא לגובה של 153 ס"מ. הגובה הנמוך לא מפריע לו להיות שחקן יוצר וגם לנהל את 'סוסעץ', תיאטרון חינוכי משלו. כבר שנים שהוא משחק בהצגות לילדים ולמבוגרים ולאחרונה הוא יצא הצגה חדשה בשם 'למי קראת נמוך' – מופע המספר את סיפורו האישי, שקשור, כמו שאפשר להבין, לגובה שלו.
אני והכדור באותו גובה
להיות נמוך זאת חויה שמלווה אותך לכל מקום. אי אפשר להסתיר את זה או לשנות את זה, זה פשוט ככה וזהו. חננאל זוכר את הפעם הראשונה שזה פתאום קלט שהוא נמוך. "יום אחד, כשהייתי בכיתה ב' נרדמתי בטעות בלול של אחי התינוק. ההורים שלי צילמו את זה וכשראיתי את התמונה הזאת, איך אני כל כך קטן, באותו רגע הבנתי שאני קטן ויותר נמוך מכולם. אמא שלי אמרה שזה דווקא חמוד להיות קטן, ו'אל תדאג אתה עוד תגדל'.
לסוגיית הגובה היו הרבה ביטויים, בעיקר מול הסביבה והחברה בבית הספר. "עד כיתה ד' למדתי בבית ספר קטן מאחורי הבית. היינו 12 תלמידים בכיתה ומתוכם אחותי התאומה. אבא שלי היה בא בהפסקה להביא לי ארוחת צהריים חמה מהבית. בכיתה ד' הייתי צריך לעזוב את המוכר והטוב ולעבור לבית ספר גדול". מ-12 תלמידים בכיתה חננאל עבר לכיתה של 30 ילדים בכיתה ואחותו התאומה לא היתה איתו בכיתה יותר. "כשהגעתי בפעם הראשונה לבית הספר החדש כל הילדים חשבו שאני בכיתה א'. כבר כשנכנסתי לכיתה כולם הסתכלו עליי במבוכה. ישבתי מאחורה ולא ראיתי כלום מהלוח. כשיצאתי להפסקה רציתי לשחק כדורסל אבל אף אחד לא רצה שאשתתף איתו בקבוצה בגלל הגובה שלי. בכדורגל היה את אותו הדבר: כולם היו ענקיים ואני הייתי בגובה של הכדור. הגעתי הביתה התחלתי לבכות לא רציתי להיות דחוי ושונה מכולם רק בגלל הגובה שלי".
תחושת השוני היתה גם מחוץ לבית הספר, וגם אז, חננאל מצא דרכים משלו להתמודד. "כשהיינו הולכים אל הלונה פארק לא הכניסו אותי למתקנים של הגדולים כי אף פעם לא הייתי בגובה המתאים. אז במקום לשבת בחיבוק ידיים הייתי עומד ליד הסדרן ונותן הוראות לילדים איך להתגלש"
הפלפל של הכיתה
חננאל הרגיש ש'לא רואים אותו' והוא הרגיש שהוא צריך יותר תשומת לב. "מעולם לא הייתי ביישן אבל היתה לי תחושה שמפספסים אותי. באיזשהו שלב ידעתי שאם לא אעשה משהו מיוחד אף אחד לא ישים לב אליי. כולם פשוט ימשיכו לגדול ואני אשאר תקוע מאחור. אז התחלתי לעשות רעש בשיעור. התחלתי לשיר ולזמזם ולהצחיק את כולם. המורה היה נעצר אני המשכתי וכולם התפוצצו מצחוק. מאז הפכתי להיות הפלפל של הכיתה שמצחיק את כולם, גם בבית הספר היסודי וגם בתיכון. בתור חמשוש צעיר הייתי משגע את השמיניסטים וזאת היתה הדרך היחידה שלי אז לקבל תשומת לב מיוחדת".
מבחוץ אולי נראה שהצחוקים פיצו על הגובה, אבל זה לא היה כך. "עם כל זה שאני אוהב צחוקים הייתי ילד רגיש ולילדים היה קל מאוד להעליב אותי. מספיק שהם קראו לי גמד או נמוך והייתי נפגע ונעלב. באיזשהו שלב נהפכתי לילד עצבני. כעסתי על העולם שאני שונה מכולם".
איך אתה מתייחס לנושא הגובה היום?
"היום זה הרבה פחות מפריע לי. אני יכול לצחוק על זה. כשאני יושב על כסא רגיל אני מרגיש על נדנדה ואני יכול לנענע את הרגליים בלי הפרעות. כשאני נכנס לחנות בגדים אני מבקש הנחה על המכנסיים כי גם ככה אני צריך לקצר אותם כמעט בחצי.. "
כאמור, חננאל משחק כבר שנים בהצגות שונות, החל ממחזמר על דמותו של הרב מרדכי אליהו ועד להצגת בובות בנושאי מיחזור וסביבה, אך רק לאחרונה הוא החליט לעסוק בנושא האישי של הגובה.
למה יצאת עם ההצגה רק עכשיו?
"כי אני כבר לא מתבייש בגובה שלי. עד עכשיו ניסתי להסתיר את העובדה שאני נמוך ולעשות הרבה רעש כדי להסיט את תשומת הלב. הרבה בנות לא רצו לצאת איתי בגלל הגובה שלי עד שהגיעה מישהי שבכלל לא שמה לב לזה שאני נמוך. אחרי שהתחתנתי הבנתי שאני פשוט יכול להיות מי שאני וזה הכי טוב".
פלא של גובה
בהצגה שלו, חננאל חוזר אל תקופת הילדות שלו ומשחזר את כל החוויות והאתגרים מאז. "הסיפור מביא את הבית החם והאוהב שבו גדלתי ומצד שני מביא גם את המשבר החברתי שאיתו התמודדתי. זאת ההצגה הכי אישית שלי, שמביאה חוויות מהעולם שלי, ולקח לי הרבה זמן להחליט ולעשות את זה, אחרי הרבה שנים שרק הצחקתי את כולם".
עלילת ההצגה עוקבת אחרי ההחלטה לעשות הכל כדי לזכות בגובה רגיל, כולל ללכת לרופא שיעזור לו להיות גבוה יותר. הרופא מציע מה שהוא יכול, וחננאל מבין שהוא כנראה יישאר נמוך לכל החיים. כשבכיתה שלו צוחקים עליו שהוא גמד, הוא נכנס למשבר ומחליט לא לדבר עם אף אחד ולעזוב את בית הספר עד שקורה משהו שמשנה הכל והופך את נקודת המבט שלו למשהו חדש ואחר (לא נעשה לכם ספוילר!) "בסוף מבינים שאין דבר כזה להיות ילד שונה. כל ילד הוא יחיד ומיוחד ולכל אחד יש את ההתמודדויות שלו. לפעמים נראה לנו שרק לנו יש את הבעיה הזאת או את הקושי הזה, אבל הרבה ילדים מרגישים לפעמים שהם 'יוצאי דופן'. בסוף ההצגה אני יורד מהבמה ומדבר עם הילדים ובכל פעם אני שומע סיפורים חדשים על ילדים שמרגישים שלא מקבלים אותם כמו שהם. הם מבקשים ממני שאצטלם איתם, כי בכל זאת, לא כל יום פוגשים מבוגר בגובה של ילד.."
היום חננאל הקטן כבר אבא ולתינוק שלו קוראים פלא. "אחרי שפלא נולד הרופא אמר שהוא תינוק קטן.
ניגשתי לרופא וביקש ממנו שיסתכל עליו בגובה העיניים. 'מה אתה חושב שיצא ממני? תינוק ארוך כמו שרוך?' הרופא צחק וסיפרתי לו על ההצגה שלי. הרופא התרגש והזמנתי אותו לצפות".
בהצגות שלו,חננאל מחפש בקהל דווקא את הילדים הנמוכים. בסוף ההצגה הוא ניגש אליהם ומדבר איתם בגובה העיניים ומראה להם שאפשר לעשות מהלימון לימונדה. "אולי בגלל זה אני כל כך אוהב להציג בפני ילדים כי אני מרגיש שהם הכי קרובים אלי".