לצופה מן הצד אמנויות לחימה אולי נראות כמו סדרה של מכות ובעיטות, אך ההבדל ביניהן לבין סתם 'ללכת מכות' זה שהן דורשות עבודה קשה של תכנון, יציבה, ריכוז ושיווי משקל. כתבינו, מאמן ג'ודו צעיר, מסביר מה הן אמנויות לחימה ומסביר מדוע התפתחו דווקא בקרב עבדים
כתב נולד יהונתן דינור
אומנויות לחימה הפכו להיות תחום מתפתח ותחביב נפוץ סביבנו – ג'ודו, קראטה, אייקידו, טאקוונדו, קונג-פו (מי זוכר את פו, דוב הפנדה העליז שלומד קונג פו בסדרת הסרטים המפורסמת?) אומנות לחימה, בהגדרה מילונית אומרת כי "אמנות לחימה היא מיומנות גופנית נרכשת, שעיקרה שיפור יכולת הלחימה בקרב פנים אל פנים, אך מקיימת גם ערכים מוספים, כגון ערך אומנותי, יכולת שליטה בגוף, שיפור היכולות התודעתיות וכדומה. מקורן של מרבית האומנויות מן המזרח הרחוק".
מה ההבדל בין אמנויות הלחימה השונות? כדי לענות על השאלה נתמקד קודם כל בחלוקה של אומנויות הלחימה לפי סוגים. לדוגמא, יש אומנויות לחימה אשר משתמשות בכלי נשק לדוגמא: ג'יוג'יטסו או סייף. לצד זאת, ישנם אומנויות לחימה המתמקדות יותר בגוף עצמו, בהטלות וריתוקים למשל, כמו ג'ודו וקראטה. עוד דבר שאנו רואים שמאפיין את רוב אומנויות הלחימה המודרניות הוא שהן מגיעות מהמזרח הרחוק: סין, יפן, פיליפינים, הודו ותאילנד.
הטריק של העבדים
מאחורי ההסטוריה של אמנויות הלחימה השונות יש סיפורים מעניינים. הקראטה התפתח סביב האיסור של שו-האשי, שליט האי אוקינאווה, על נשיאת נשק. הקראטה נולד בידי עבדים יפנים, אשר הנוגשים שלהם לא הרשו להם להתאמן באומנויות לחימה, מחשש שהעבדים ינקמו באדוניהם. מה עשו העבדים? פיתחו אומנות לחימה הנראית כמו ריקוד, וכך יכלו לטעון שהם רוקדים, ולא מתאמנים בכלל (כך, אגב, התפתחה גם הקפואירה בקרב עבדים בברזיל). במשך מאות שנים, הקראטה היה אומנות לחימה לא חוקית, הנלמדת במרתפי בתים ומועברת מאב לבן.
הג'ודו נולד גם הוא ביפן. לילה אחד חלם ג'יגורו קאנו חלום. בחלומו, הוא ראה את חברו (שהיה גדול וחזק ממנו) רץ אליו. בלי לחשוב, הוא תפס בבגדיו, שם לו רגל והפיל אותו על הגב. כשהוא קם בבוקר, הוא קרא לחברו, ואמר לו לרוץ אליו במהירות. בדיוק כמו בחלום, תפס אותו ג'יגורו קאנו בחולצתו, והפיל אותו על הגב. תרגיל ההפלה הזה הפך להיות התרגיל הראשון והבסיסי ביותר שלומדים בג'ודו, והוא נקרא "אוסוטו אוגארי". ג'יגורו קאנו לקח אומנויות לחימה שהיו בעת ההיא ביפן, (ונקראו בשם כולל ג'או ג'יטסו) הוציא מהם את כל התרגילים המסוכנים, כמו בעיטות ואגרופים, ופיתח שיטת לחימה חדשה, שבה אפשר להשתמש בכל הכוח והטכניקה, בלי להרוג את היריב או לגרום לו לפציעות קשות.
למה דווקא במזרח?
אז מדוע רוב אומנויות הלחימה פותחו במזרח הרחוק? היה אפשר לטעון שזה כך בגלל שבמזרח האנשים היו פחות מפותחים מבחינה טכנולוגית, ולכן הם התמקדו בלחימה יבשה (ללא רובים ואקדחים) ולא בשום לחימה מסוג אחר. אולם, זה לא מדוייק. הסינים, לדוגמא, פיתחו את אבק השרפה בעצמם, בסיבות המאה התשיעית לספירה והעבירו אותו לאירופה רק בסביבות המאה ה13, ארבע מאות שנים לאחר שהם כבר השתמשו בו בעצמם!
יכול להיות, שזה בגלל שבמזרח הרחוק אנשים היו קשורים ומחוברים יותר לגופם (דרך יוגה, מדיטציה וכו') ולכן אנשים האמינו ביכולת ובכח של הגוף לנצח גם בלי כלי עזר, בניגוד לאירופה ובמערב.
הג'ודו בראש
במדינת ישראל אמנויות הלחימה נלמדות כבר שנים, כשהענף המפותח והמצליח ביותר הוא הג'ודו. ישראל זכתה עד כה בחמש מדליות אולימפיות רק מתחום הג'ודו ולענף הזה עוד צופים גדולות בארץ. גם אני באופן אישי עוסק בג'ודו בזמני הפנוי. אני מתאמן, לומד וגם מאמן. התחלתי להתאמן ג'ודו לפני שבע-שמונה שנים (מי סופר?!), בתור חוג שנועד להעסיק את הילדון שהייתי בשעות אחר הצהריים. לאט לאט, הפך הג'ודו מחוג, לאימון. ובשבילי, ההבדל בין שתי המילים האלה הוא כל ההבדל. בשבילי, ג'ודו הוא יותר מסתם אומנות לחימה. ג'ודו הוא ריגוש, תקווה, אכזבה לפעמים, והכי חשוב, ספורט מלא בערכים. אין ספק כי הג'ודו הוא אומנות לחימה לא רגילה, המביאה למדינת ישראל ריגושים גדולים. אני מקווה, הג'ודו בישראל ישתדרג ויתפתח, ושמדינת ישראל תשלח ספורטאים ראויים לתחרויות, שייקחו מדליות ויביאו לנו הרבה כבוד.