אביטל צור
אם לא התחלתם להתכונן לחג הזה מט"ו בשבט, כנראה אימא שלכם "בסדר”, ולא 'לחוצת-סדר'… מותר לכם לאכול את העוגיות בסלון עד הרגע האחרון, והממתקים ממשלוחי המנות לא מחולקים בסתר לילדים אחרים כדי שייגמרו מהר יותר. אצל רובנו, אווירת פסח מנשבת מוקדם, והילדים יכולים לפחות להתחיל לחשוב מה הם רוצים לאפיקומן (רק חבל שבסוף תמיד מוצא אותו מישהו אחר שהוא לא אתה). בשלב זה, כשהחדר כבר מצוחצח ונקי והחמץ הוא זה-שאסור-לנקוב-בשמו, כדאי להיזכר קצת בסיבות לכל השמח הזה שעושים בפסח, כי בפסח יש סיבה לכל דבר שעושים, כל דבר שאוכלים, ובטח למה שלא אוכלים.אז שיהיה לכולנו חג תפוחי-אדמה שמח!
הסדר שלפני הסדר
מה עושים? – ניקיון בית
הסבר רשמי: מעבר למצווה המסמלת את פסח הלא היא אכילת מצות ואיסור אכילת חמץ (=מה שטעים) ישנו גם איסור "בל יימצא" – כלומר לא להחזיק בבית מזון שאיננו כשר לפסח. והמשמעות היא שגם לא יהיו פירורים ושאריות. מרבית המשפחות בארץ מנצלות את האיסור, שגם ככה דורש מהם לנקות את הבית במידה מסוימת, לעשות ניקוי יסודי ולהבריק כל פינה וכך מהדרים שלא יהיו פירורי חמץ או חלילה פירורי אבק.
דעתי הבלתי מחייבת: בימים שלפני פסח גלומה ההזדמנות להיזכר בכל החפצים בבית, אלה ששכחנו שקיימים, ולשקול להשתמש בהם שוב. אימא מנצלת את הזמן לתת לילדים להרגיש מה שהיא מרגישה כל השנה, ותוך כדי להעניק להם ניסיון בניקיון – כך שכשיתחתנו ידעו מה לעשות.
לחם מחבואים
מה עושים? – בדיקת חמץ
הסבר רשמי: בדיקת החמץ קשור באיסור הימצאות חמץ בפסח – מוודאים שהבית נקי וחותמים את העניין ב'טקס' רשמי שבמהלכו מחפשים את החמץ ומבטלים אותו על-ידי ברכה. במשנה כתוב "אור לארבעה עשר בודקים את החמץ לאור הנר". נהוג שאימא מפזרת עשר חתיכות לחם ברחבי הבית החשוך, וכולם מתכנסים לחפש ביחד לאור הנר. כל התהליך נסגר סופית למחרת – בשריפת החמץ.
דעתי הבלתי מחייבת: בבדיקת החמץ אנו מתאמנים על כישורי המשחק שלנו, ומקפידים לעשות את עצמנו מופתעים – כאילו אימא לא החביאה את חתיכת הלחם באותו מקום כמו בעשר השנים האחרונות. לחלק מאיתנו לעומת זאת מדובר בבדיקת כישורי הזיכרון – איפה שמנו את החלה? או – מי הזיז את החמץ שלי?
סיפתח ללג בעומר
מה עושים? – שריפת חמץ
הסבר רשמי: השריפה חותמת את תהליך ההיפטרות מהחמץ לפני פסח – שהרי חס וחלילה איננו רוצים אותו בקרבנו. אז בבוקר של ליל הסדר, אבא לוקח את כל החמץ שנותר ונאסף בבדיקת החמץ, ויוצא לעשות איתו קומזיץ. אחרי השריפה מבטלים שוב את החמץ, שהרי עוד יצא לנו לנשנש קצת בבוקר. את נוסח הביטול צריך לומר בשפה שמובנת למבטל.
דעתי הבלתי מחייבת: שוב, ברור לי כי פסח בעצם מכין אותנו לקראת ל"ג בעומר, מישהו כנראה רוצה להראות לנו שאפשר לעשות מדורה מכובדת גם אם לא אוספים עצים חודשיים קודם. מה שלא עוזר, כי מבצעי איסוף הקרשים מתחילים חמש דקות אחרי צאת החג.
קדימה אוכל… רגע, הגדה
מה עושים? – ליל הסדר
הסבר רשמי: ליל הסדר הוא לב-ליבו של חג הפסח, במסגרתו אב המשפחה מצווה לספר את יציאת מצרים לילדיו, ובעצם כל פרט ופרט בערב הזה נועד להזכיר לנו את יציאת מצרים: המאכלים, השירים, קטעי ההגדה. סיפור יציאת מצרים הוא חלק בלתי נפרד מסיפורו של העם שלנו, והעובדה שמקדישים לו ערב שלם ומזכירים אותו בשלל צורות, מלמדת שהוא המהות של החג, ולא ההתעסקות סביב הניקיון והקטניות.
דעתי הבלתי מחייבת: למה חוגגים את ליל הסדר? כי זה כיף! המשפחה נפגשת ויש אקשן, אוכלים ונהנים, מספרים סיפורים, שרים, ממש קייטנה רק בלי שוקו אלא עם 4 כוסות שמרשים גם לילדים לשתות. סוף סוף מרשים לנו להישאר ערים עד מאוחר – ואפילו מתעקשים על זה. ומבטיחים לנו מתנות. יאללה הצבעה – מי רוצה ליל סדר בכל שבוע?
אבא, ספר ביציאת מצרים
מה עושים? – והגדת לבנך
הסבר רשמי: כמו שהזכרנו, מצוות והגדת לבנך היא המצווה היא משמעותית בפסח, כי כל מה שעושים נועד בעצם להזכיר לנו את סיפור יציאת מצרים. הקטעים בהגדה מביאים את חלקי הסיפור השונים, והאבא ושאר האורחים משלימים מזיכרונם ומוסיפים שאלות ומגרים את הילדים להשתתף ולהקשיב.
דעתי הבלתי מחייבת: הסיבה למצווה פשוטה מאוד: אבא רוצה לספר לי סיפור לפני השינה אחרי שכל השנה אימא עושה את זה, והוא מרגיש אשמה. הוא בחר בספר שמות, כי ראה שהוא לא קיים בין ספרי הטרום-שינה שלי, אז אולי לא יצא לי לשמוע עדיין…
איפה שמתי את ממרח "השחר"?
מה עושים? – אכילת מצות
הסבר רשמי: אכילת המצה היא חלק מהדברים שעושים זכר לסיפור יציאת מצרים, ומאחר ובני-ישראל לא הספיקו להכין לחם כמו שצריך ולבצק לא היה זמן לתפוח – "וַיֹּאפוּ אֶת הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם עֻגֹת מַצּוֹת כִּי לֹא חָמֵץ, כִּי גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ וְגַם-צֵדָה לֹא-עָשׂוּ לָהֶם" (מתוך ספר שמות). גם אנחנו היום אוכלים מצה שהיא מאפה שנמצא בתנור מעט מאוד זמן, וכך מביעים הזדהות וגם זוכרים היטב את אירועי העבר.
דעתי הבלתי מחייבת: כל השנה אנחנו מתלוננים שתמיד אוכלים סנדוויצ'ים, וזה משעמם, וגם אחרי סבב הגבינה-חומוס-שוקולד קצת נמאס לנו. אז כדי שנתגעגע אל הסנדוויצ'ים ונבין את גדולתם, מרחיקים אותם מאיתנו לשבוע אחד בלבד, וכבר אנחנו רואים שאי-אפשר בלעדיהם – ומספיק להתלונן כאילו אנחנו בני-ישראל במדבר.
שיכורים ממיץ ענבים
מה עושים? – 4 כוסות
הסבר רשמי: את מצוות שתיית ארבע כוסות יין (לא מיץ פטל) תיקנו חז"ל (תיקנו מלשון תקנה – לא שהיא הייתה מקולקלת). שתיית הכוסות קשורה גם היא לפרסום נס יציאת מצרים. כל כוס שותים בשלב מסוים של הערב, לפי ההנחיות בהגדה, ותוך כדי מסיבים על הצד – כדרכם של בני-חורין. אחת הסיבות לשתיית ארבע כוסות ולא יותר או פחות היא שהכוסות הן כנגד 4 לשונות גאולה, הנזכרות בספר שמות: "והוצאתי", "והצלתי", "וגאלתי", "ולקחתי" ושוב אנחנו מתחברים ליציאת מצרים.
דעתי הבלתי מחייבת: שתיית שפע היין ומיץ הענבים (ובלי קשר לעובדה שאלכוהול אסור בגילנו, זה פשוט יותר טעים מיין! דוד יהודה, אל תגמור הכל) היא פיצוי: על כל השנה, שבה נשאר לנו בקושי שלוק מהקידוש, ומשום מה יש קטע כזה לא למזוג עוד. בנוסף, הבנות יכולות לשתות בלי לפחד שיצמח להן שפם, וכולם שמחים ומרוצים. ככה ממצים את שתיית מיץ הענבים ומסכימים להסתפק בלגימה מהגביע בערב שבת רגיל, עד לליל הסדר הבא.
"מי הכי קטן?!…”
מה עושים? – מה נשתנה
הסבר רשמי: 'מה נשתנה' הוא הקטע הפותח של ההגדה, שבדרך-כלל ניתן לילדים הקטנים ביותר לשיר אותו. המעורבות של הילדים מבהירה לנו שהם בעצם עומדים במרכז הסדר, כפי שאומרת לנו מצוות "והגדת לבנך".
דעתי הבלתי מחייבת: הילדים יכולים לשיר ולבטא את הכישרון המוסיקלי שלהם (או את היעדרו) בנוכחות כל בני המשפחה, שדי מחויבים להקשיב להם. מתי עוד הם מקבלים במה כזאת? כך הם מרגישים שותפים ולא מקופחים, ואמורים לתת לשארית הערב לעבור ללא תקריות ושיבושים.
הביס ששורף בפה
מה עושים? – אכילת מרור
הסבר רשמי: אכילת המרור (שלא תמיד מובן לנו מהו בעצם. יש חמישה מיני ירקות מרים שעונים להגדרה, ביניהם מרור, חזרת ועולשים ) היא זכר לעבודת הפרך שעבדו בני-ישראל במצרים. המקו למצווה בספר שמות כמובן: "וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר בַּלַּיְלָה הַזֶּה צְלִי אֵשׁ וּמַצּוֹת עַל מְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ". מהמרור צריך לאכול לפחות כזית, ואוכלים אותו גם עם חרוסת וגם עם מצה וחרוסת יחד – מה שמכונה "כורך".
דעתי הבלתי מחייבת: לא ברור לי למה עושים את זה, מן הלקאה עצמית, אימא רוצה שכולנו נסבול. אולי כדי לחדד את ההבדל בין המרור המר וה*לא-טעים*, לאוכל ה*טעים* שהיא הכינה. מה לעשות שזה עובד.
חוליית חיפוש
מה עושים? – אפיקומן
הסבר רשמי: האפיקומן הוא בעצם חתיכת מצה, שעורך הסבר מחביא במהלך הסדר, וכל הילדים מתחרים ביניהם מי ימצא אותו. המקור המקורי של המנהג הוא אכילת קורבן הפסח בסופו של הלילה בזמן שבית המקדש היה קיים, שאז היה נאכל עם מצה ואסור היה לאכול אחריו דבר. אז זו בעצם חתיכת מצה שחובה לאכול. מנהג גניבת האפיקומן התפתח רק מאוחר יותר, כדי לערב את הילדים בנעשה בסדר ולגרום להם להישאר ערים ופעילים עד הסוף. במשפחות רבות נהוג שמי שמוצא את האפיקומן מקבל מתנה.
דעתי הבלתי מחייבת: באמת צריך סיבה בשביל לקנות מתנה? צריך סיבה בשביל לא לקנות מתנה! בשבילנו, הילדים, האפיקומן הוא השיא שלך הערב, ואנחנו כוספים אליו כמו שבני-ישראל כספו לחופש, ואז אנחנו מצליחים להזדהות איתם. האפיקומן מדרבן אותנו לסדר את החדר ולהימנע מנשנוש קורנפלקס ליד המחשב, ואכן מחדד את חושינו בעת הסדר כדי שנהיה אנו אלה שנמצא את האפיקומן. מי שמוצא אותו זוכה לתהילת עולם, אם כי בקטע של המתנות אצלנו במשפחה גם שאר הילדים מצליחים באמצעות סחיטה קלה להשיג את מבוקשם….
***בבוקסה צבעונית
אז למדנו קצת על טעמים למנהגים והמצוות המעניינות של פסח, וראינו שבנוסף להסברים הרשמיים יש לא מעט היגיון נוסף מאחורי כל מנהג, לפחות לפי דעתי שהיא כמובן בלתי מחייבת. מה שנותר לי לאחל לכם זה שתיהנו מכל ההיבטים של החג, תנצלו אותו ואל תתגעגעו יותר מדי לפיצה, יש לכם אותה כל השנה. אם אתם לא בשריים. ואם אתם לא רגישים לגלוטן. ואם אתם לא אלרגיים לחלב. אבל באמת – כל השנה!!! אז המשך חג שמח ואמן שנרגיש חופשיים באמת! (ו…אימא, אחרי החג החדר חוזר לצורתו המקורית, מובטח לך שככה יותר נוח לי למצוא דברים.)
תמונה: sxc.hu