מאת שגית הורוביץ
צילומים מאת טיבור יגר
לפני ארבע-עשרה שנה הוא הגיע: החמור חיים.
במבט ראשון היה אפשר לראות שמדובר בחמור בעל עיניים טובות אבל מאוד עצובות. הוא היה חלש ובעיקר חשש מכל מי שהתקרב אליו. והפחד הגדול ביותר שלו היה מפני ילדים. כאשר ילדים התקרבו לאורווה שלו הוא מיהר ללכת לצד השני.
מדוע התנהג חיים החמור ככה?
מתברר שהחמור המסכן עבר התעללות קשה. ילדים מצאו אותו בשדה, קשרו את רגליו בחוט תיל, השליכו עליו אבנים והתנהגו כלפיו באלימות רבה.
לצערנו, תקיפת חמורים היא תופעה מוכרת וידועה. לא מעט חמורים סובלים ממנה, ככל הנראה בשל התדמית המפוקפקת שנוצרה להם, שלא בצדק. החמור נחשב על לא עוול בכפו לטיפש ועצלן, אבל למען האמת הוא ממש לא כזה! הוא אפילו הפוך מזה: החמור הוא בעל חיים חכם, חזק מאוד, שאינו מתעצל כלל. ייתכן שהתכונות השליליות נקשרו אליו משום שלא פעם היו מעמיסים עליו משאות כבדים מדי והוא מצדו היה נעצר ומסרב ללכת. זה לא בגלל שהוא לא חכם או מתעצל, אלא להפך, הוא הרגיש שלא הגיוני לצעוד עם מעמסה כזאת, ולכן עצר.
כאשר חיים החמור הגיע לפינת החי של הספארי, המטפלים החלו מיד בפעולות שיקום: שיקום פיזי וטיפול נפשי.
אט אט החלו הפצעים להגליד, ובמקביל חיים הפך לחששן פחות והמטפלים הצליחו לרכוש את אמונו. כמה שנים לאחר מכן היה אפשר לראות שהוא כבר אינו פוחד מילדים. הוא כנראה הבין שילדים הם דווקא טיפוסים נחמדים, ובדרך כלל אין להם כוונות רעות.
אבל נותרה בעיה אחת קשה. אזור הקרסוליים שלו, המקום שנקשר בחוטי תיל, לא החלים באופן מלא והפרווה לא צמחה שם. אמנם הפצעים נסגרו, אבל האזור נשאר חשוף.
מעת לעת הגיעו לאזור הקרסוליים זבובים שעקצו אותו והטרידו את מנוחתו. באזורים האחרים של גופו, בהם הייתה פרווה, העקיצות לא הורגשו, אבל באזור הקרסוליים הוא הרגיש את העקיצות והחל לגרד.
וכך, מצד אחד הזבובים עוקצים, ומנגד חיים החמור מגרד את האזור. כך לא רק שלא צמחה במקום פרווה חדשה, גם נוצרו שם פצעים חדשים… מה עושים?
או אז עלו המטפלים על פתרון יצירתי: הם החליטו לסרוג לו גרביים…
וכך, למשך כמה שנים, חיים התהלך בגרביים. אבל גם הם לא היו פתרון מושלם, כי כדי להצמיד את הגרביים לרגליו נזקקו המטפלים לנייר-דבק רפואי, אך המדבקות גרמו לגירוד וחיים הרבה להסיר אותן. כך נוצרו גם באזורי תלישת הדבק קרחות, והבעיה אפילו החמירה.
לאחרונה החליטו שתי מטפלות בפינת החי, בקה ריפקין ושירה ענבר-דנין, לסייע לחיים בדרך יצירתית. הן לקחו זוג מכנסי מטפלים (כן, מכנסיים רגילים של בני אדם…) ותפרו מהם שני זוגות מכנסיים לרגליים הקדמיות וגם לאחוריות.
בהתחלה היה נראה שחיים מרגיש קצת מוזר, אבל הוא שיתף פעולה ואפשר להן להלביש אותו. עד מהרה התברר שהרעיון מצוין. כעת בזכות המכנסיים לזבובים אין גישה למקום הרגיש ברגליים, וחיים יכול להסתובב בפינת החי להנאתו. המטפלים מצליחים למרוח לו יום-יום משחות ריפוי בלי להסיר את המכנסיים, וחיים רגוע ונינוח.
המטפלים מאמינים שבתוך זמן קצר הפרווה תצמח באזור הרגיש, וחיים יהיה חמור מאושר שזבובים לא יוכלו עוד להטרידו.