מאת בית השלום – בית השלום, ייחוס, https://he.wikipedia.org/w/index.php?curid=734237

בקצה הכפר פקיעין עץ החרוב עוד ניצב ליד המערה בה הסתתר רבי שמעון בר יוחאי, ובית הכנסת העתיק עומד בלב הבתים הדרוזיים. משפחה יהודיה אחת מעולם לא עזבה את הארץ ושומרת עד היום על הגחלת היהודית במקום. סיפורו של כפר מיוחד במינו

כתב: אורן זונדר

לא הרחק מצפת, קצת צפונית לכרמיאל, בלב הגליל העליון, שוכן הכפר העתיק פקיעין. כיום, זהו כפר שרוב תושביו הם דרוזים, ומיעוטם נוצרים ומוסלמים. אבל בלב הכפר הדרוזי מסתתר בית כנסת עתיק, ובו לוחות אבן עם גילוף של מנורת המקדש. מה למנורת המקדש וכפר הדרוזי?

המחבוא של רשב"י

ובכן, פקיעין לא תמיד היתה כפר דרוזי. בימי המשנה, בית הכנסת שבמרכז הכפר היה מקום מושבו של התנא רבי יהושע בן חנניה, שהיישוב בית חנניה על שמו נמצא לא הרחק מפקיעין. בתקופה שבה שלטו הרומאים על ארץ ישראל, הקהילה היהודית פרחה דווקא בגליל, שהמשיכה לדבוק במנהגי אבותיה, חרף רצונם של הרומאים להשכיח מהיהודים את תורת אבותם. היהודים ברחו איפוא להתיישב בגליל ההררי, שבו הדרכים קשות יותר, ועיני השלטון אינן צופות עליו תמיד. הכפר פקיעין היה נסתר אף יותר, עד כדי כך שרבי שמעון, גדול המתנגדים לשלטון הרומאי, ברח אל הכפר והסתתר במערה שליד הכפר במשך שלוש עשרה שנים. אמנם, איננו יודעים בוודאות כי אכן זוהי המערה של רבי שמעון, אך כל הסימנים מעידים שכן: ליד המערה יש עץ חרובים ענק, למערה חלל גדול במיוחד (היום אי אפשר לראות את כולו בגלל מפולת) ומים זורמים מן המעיים הסמוך. רבי שמעון בר יוחאי ברח למערה זו לאחר שחשש להישאר במחבוא בבית המדרש. המערה הפכה לו למקום מקלט, ובה הוא למד תורה עם בנו במשך שלוש עשרה שנה. לאחר שהחשש מפני הרומאים שכך במקצת, יצא רבי שמעון מן המערה ומהכפר פקיעין, והלך לעיר טבריה. בסופו של דבר, לאחר פטירתו נקבר בכפר מירון, הסמוך לפקיעין ולצפת וההילולא השנתית שלו, כידוע, מתקיימת בל"ג בעומר.

מעולם לא יצאו לגלות

כל אחד יודע שלאחר חורבן בית המקדש, עם ישראל התפזר בגלויות השונות, ורק בדורות האחרונים, יהודים התחילו לחזור לארץ ולגור בה. לעיתים, כשאדם רוצה להתגאות בשורשיו הוא אומר – אני דור שביעי בארץ! זהו דבר נדיר יחסית. אבל בפקיעין חיה אישה אחת שממש לא יכולה להגיד מתי ההורים שלה עלו לארץ. פשוט מאוד. משפחתה מעולם לא עזבה את ארץ ישראל!

משפחת זינאתי היא המשפחה היהודית האחרונה שעדיין מתגוררת בפקיעין, נצר לקהילה גדולה של יהודים שהתגוררו בכפר העתיק בעבר. לפני הרבה שנים, כשמרבית היהודים  נאלצו לצאת לגלות ונפוצו לכל רחבי תבל, המשיכה קהילה קטנה ועקשנית לדבוק במגוריהם בכפרי הגליל. לאחר הכיבוש המוסלמי של הארץ, הם התחילו לאמץ לעצמם את השפה הערבית ואת הלבוש הערבי, כדי לא לעורר תשומת לב גדולה מצד שכניהם. לקהילה המיוחדת הזו קראו קהילת המוסתערבים (יש שקוראים זאת מסתערבים) בעיקר בגלל שהם דיברו ערבית כמו שכניהם המוסלמים. מוסתערבים גרו בכל רחבי הגליל, למשל בכפר עלמה, בכפר יסיף ובשפרעם.

אבל, לפני יותר מ-80 שנה התחילו בעיות. היהודים המסתערבים התחילו לסבול משכניהם המוסלמים ורובם עזבו את הכפר שבהם חיו במשך מאות שנים, ועברו ליישובים יהודיים. אפילו משפחת זינאתי, שנשארה לאורך כל התקופה כדי לשמור על בית הכנסת העתיק בפקיעין – עזבה את פקיעין ועברה לנהריה. משפחת זינאתי, שכללה את ההורים יוסף ומזל ואת הילדים שאול ומרגלית, חזרה לביתה שבפקיעין מיד לאחר מלחמת השחרור ונשארה המשפחה היהודית היחידה בכל הכפר. מרגלית, שהיא אישה מבוגרת מאוד כיום, עדיין גרה בבית ושומרת על הגחלת היהודית האחרונה במקום.

הנשיא שדאג ליהודי פקיעין

לאחר הקמת מדינת ישראל, הוקם בצמוד לכפר פקיעין היישוב 'פקיעין החדשה', ובו יישבו יהודים שחיו בפקיעין, וגם יהודים שעלו ממרוקו זה מכבר. אך סיפורם של היהודים שמעולם לא עזבו את אדמתם ולא הושפעו מתרבויות זרות, הצית את דמיונם של חוקרים וחלוצים. הידוע והמפורסם שבהם היה לנשיא המדינה יצחק בן צבי. בן צבי אמנם נולד באוקראינה והיה אשכנזי לחלוטין (שם משפחתו המקורי היה שימשלביץ') אך הוא אהד מאוד את כל יהודי המזרח, ובייחוד את יהודי פקיעין, והוא פרש עליהם את חסותו. בן צבי דאג בין היתר לבנות בית ספר יהודי לילדי הכפר, ואף דאג שהסוכנות היהודית תשלח מורים כדי ללמד בו. הוא כתב מאמרים רבים אודות קהילות ישראל השונות, וחלם שעם ישראל המורכב מגוונים רבים ומיוחדים כל כך, ייתאחד בארץ ישראל. לא סתם יצחק בן צבי נבחר להיות נשיא המדינה שלוש פעמים. הוא אהב את כל חלקי העם והעם השיב לו אהבה.

בקרוב, עד לחילופי השטרות, עוד תוכלו לראות את דיוקנו של בן-צבי מתנוסס על השטר של 100 שקלים חדשים. בחלקו האחורי של השטר תוכלו לראות את חלונות בית הכנסת בפקיעין, המקום שיצחק בן צבי שמר עליו, ולקח אותו תחת חסותו.

לפני כעשר שנים היו מספר משפחות יהודיות שניסו לחזור ולהתיישב בפקיעין, אך הדבר לא עלה יפה, ומרגלית נשארה לבדה בכפר, שומרת על דלתות בית המדרש העתיק ומחכה להמוני בני ישראל שיבואו לפקוד את הכפר היחיד שממנו לא זזה קהילה יהודית מעולם.

רוצים לבקר בפקיעין?

*פקיעין נמצאת על כביש 864 בין כרמיאל למעלות

* אפשר ללון באכסניה החדשה בפקיעין, או באחד מהיישובים באזור: חוסן, צוריאל או פקיעין החדשה

* סמוך מאוד לכביש הראשי נמצאת מערת הרשב"י (תזהו לפי החרוב)

* לסיור חוויתי בכפר, מומלץ לתאם עם מרכז "בית זינאתי" המעביר סיורים למשפחות ולקבוצות