מאת איה גולדשמיד
"אני לא מאמין", שפשף מייקל את עיניו. "הוא מצליח לפתוח את תא המִטען".
בעודו נועץ מבט המום בעורב השחור, הפורץ ללא מצפון אופנוע שלג מרשים, הוא התנגש חזיתית בעץ אורן עמוס פתיתי שלג.
"זה היה כואב", גנח מייקל, "ומִזחלת השלג שלי נתקעה".
הוא הביט שוב לעבר הציפור הכהה, שכעת אחזה ברגלה האחת את מִכסה הפלסטיק, בעודה מפשפשת במקורה במעמקי תא המִטען, ושולפת בשאננות מפת דרכים מקומטת, קופסת עוגיות ושקית צ'יפס מרשרשת.
"לפחות אצַלם את הפושע המומחה בפעולה". מייקל אחז במצלמה והצליח לתפוס את העורב מנקר בעוגייה פריכה, כשהוא ניצב על האופנוע ותא המִטען פתוח לרווחה. שנייה לאחר מכן הציפור כבר לא היתה שם; נשאה כנפיים ונעלמה אל תוך האופק הלבן.
ומייקל? הוא מצא את עצמו עומד לבדו בשממה הקפואה, בידו מצלמה, לצדו אופנוע פרוץ, כששרידי עוגיות ועטיפות של חטיפים פזורות סביבו. אדם שעיניו זועמות הולך והתקרב לכיוונו בצעדים נמהרים. בעל האופנוע! מייקל קלט: הוא, כנראה, החשוד העיקרי בפרשה.
"זה לא אני, עורב שחור אחד עשה את זה", הוא גִמגם.
"מה אתה אומר?" חייך האיש בעצבנות. "סיפור מעניין".
"כן, עורב שחור", חזר מייקל, המצלמה רועדת בידיו. "אולי זה נשמע הזוי, אבל יש אפילו תמונות".
דרכי עורמה
העורב השחור מבשר ביצירות סִפרותיות רבות את המוות, המגפות והמחלות. לעומת זאת, ילידים החיים באזור האוקיינוס השקט מאמינים שהעורב השחור ברא את השמים, את הארץ ואת כל היצורים החיים.
חוקרים השקיעו לילות כימים בהסתכל על עורבים, ולנסות להבין את ההתנהגות שלהם. הם גילוי כי אלו ציפורי שיר מקסימות, עם כוח אכזרי של נץ, ותבונה מעוררת התפעלות.
הביטוי "מוח של ציפור", שמשמעו טיפשות, ממש לא מתאים לעורבים. בטח לא לעורב שעוקב אחר נתיבי ההליכה של להקת זאבים, בתקווה למצוא ארוחה טובה מן השאריות שיותירו הזאבים. אגב, מוחו של העורב השחור הוא הגדול והמפותח ביותר מבין העופות.
אבל לא רק מוח יש לו. עם מוטת כנפיים (כלומר, אורך הגוף בזמן שהכנפיים פרושות) של 1.2 מטרים, מִשקל של 1.5 קילוגרמים ומקור חזק באורך 7.5 סנטימטרים, העורב שורד בתנאים קשים. הוא חי בכל רחבי חציו הצפוני של הגלובוס, ומסוגל לשרוד גם בקור עז במיוחד, הודות לחום גופו הגבוה יותר מזה של עופות אחרים.
גם התפריט שלו עוזר לו לשרוד בתנאים קשים: העורב אוכל הכל. תולעים, חרקים, גרעינים וזרעים יתקבלו בברכה, וגם מכרסמים קטנים ואפילו נבלות. לא פעם ישליך עורב גושי אדמה לכיוון עופות אחרים, כדי להבריח אותם ולגנוב את ביציהן. היו מִקרים שעורבים שחורים אף גרמו למות ולדות של כבשים, איילי צפון וכלבי ים, לאחר שניקרו את עיניהם.
חיה דרוסה ומזון מהיר
עורב המגיע לגיל שנה מחפש בת זוג, ובאביב הוא גם מוצא. תוך זמן קצר הזוג פוצח בהצגות חיזור, ובונה יחד את הקן היפה, היציב והנוח בעולם. הקן עשוי מזרדים הקלועים אלה באלה ומרופד בעשב, קליפות וקצווֹת שיער מפרוות של בעלי חיים. הקן ממוקם בדרך כלל על עץ גבוה או מדף סלע מוגן.
עם חלוף הימים, מטילה הנקבה כ-5 בֵּיצים ודוגרת עליהן במסירות. הזכר דואג לכל צרכיה, ובלבד שלא תזוז. לאחר שלושה שבועות בוקעים הגוזלים מן הבֵּיצים, בשעה טובה, ודורשים מזון בקולי קולות.
ההורים עובדים קשה להאכיל את הקטנטנים. הם מעופפים ללא הרף, הלוך ושוב, כדי לארגן עבורם ארוחות מזינות, ומנסים לאגור מזון בתקופות השפע לתקופות קשות יותר. לא פעם קורה שגוזלי עורבים פשוט מתים מרעב.
לאחר כמה חודשים נפרדים הצאצאים מהוריהם, ויוצאים לדרך מסוכנת. דורסי לילה, שועלים ורקונים ישמחו לטרוף עורב צעיר, וגם עורבים שחורים אחרים טורפים לעתים את בני מינם. אבל אחד האויבים הגדולים ביותר של העורב השחור הוא דווקא האדם.
לעורב דרכים יצירתיות להשיג מזון. לא פעם הוא פותח רוכסנים, מתיר קשרים ומצליח לשלוף את אשר חשקה נפשו. בתקופת כיבוש המערב הפרוע בארצות הברית הכריז האדם מלחמה על העורב השחור. מתיישבים ירו בכל עורב שראו, ופרסים כספיים הוענקו למבצעי הקטל.
אבל מאז חל שיפור גדול במצב. אִרגוני הגנה על חיות הבר נכנסו לתמונה, הגנו על העורב השחור, ואִפשרו לו לחזור ולמלא את השמים.
כיום לא נדיר לראות עורב עף מעל כביש מהיר, עיניו בולשות את האספלט – אולי ימצא חיה דרוסה שמזלה לא שיחק לה.
איך עושה עורב?
העורב השחור הוא ציפור השיר הישראלית הגדולה מכולן. בשנות החמישים והשישים נפגעה מאוד תפוצתו כתוצאה מהרעלות מִשניות, לאחר שאכל מכרסמים מורעלים, והאוכלוסייה שלו הלכה ופחתה.
אבל אל דאגה, העורב השחור הוא שורד מטִבעו, ועם הזמן שב קולו הצרוד למלא את האוויר.
יש אומרים שרק האדם מסוגל להשמיע יותר צלילים מאשר העורבים. תוכלו לשמוע עורב השחור המשמיע קולות שונים של פכפוך נוזל, תיפוף או אפילו קול עדין של פעמון.
אנשים שחיו בטבע זמן רב ולמדו להקשיב, הצליחו להיעזר בקולות הנרגשים של העורבים כדי לדעת מאיזה כיוון עומד להגיע עדר של איילים. הם פשוט הלכו בעקבות קול העורבים הנשמע למרחוק.
צרחות חדות של עורבים בעיצומה של סעודה דשנה הצילו פעם חוקר משיניו החדות של דוב גריזלי, ששמר על פגר לא רחוק משם.
לאינדיאנים סיפורים רבים על בני אדם המשוחחים ביער עם… עורבים שחורים. לא פעם מערבבים האינדיאנים בין דמיון למציאות, אבל חשוב לדעת: העורב השחור יודע לחקות קולות. כמו ידידנו התוכי, הוא יכול לחקות קולות של עופות אחרים, חיות או צופר של מכונית.
מרק פבלקה, אחד מחוקרי העורבים השחורים בארצות הברית, אמר פעם: "לגבי בעלי חיים אחרים אתה יכול בדרך כלל לפסול כגוזמאות 90% מהסיפורים שאתה שומע. לגבי עורבים שחורים, ההפך הוא הנכון. לא חשוב כמה מוזר או מדהים הסיפור, יש סיכוי שאיזה עורב שחור באמת עשה את זה".
הידעת?
שמור מרחק! העורבים מקננים בקִרבת בני האדם, והדבר גורם לא פעם צרות. על עורבים התוקפים בני אדם, כבר שמעתם?
ברוב המִקרים זה קורה כשעורבים נזעקים לעזרת עורב ה"חטוף" בידי אדם, גם אם מתנדב מנסה לחלץ עורב פצוע, או ילד רחום מרים גוזל עורבים שנפל מהקן. לך תסביר להם שהכוונות שלך טובות, כשהם שולפים את המקור במטרה לנקר אותך עד זוב דם.