הרופא הגדול

לכבוד שבת

מאת אורן זונדר

פרשות: שלח-לך – קורח

הרופא הגדול

בפעם הבאה שתיגשו למרפאה הקרובה לביתכם, כדי להתייעץ עם הרופא – נסו לחשוב על הזמן שהקדיש הרופא ללימודי הרפואה שלו. מסלול לימודי הרפואה הוא המסלול הקשה ביותר לקבלה באוניברסיטה. כל סטודנט לומד שלוש שנים מדעים רגילים: כימיה, ביולוגיה ופיזיקה, ולאחר מכן לומד שלוש שנים נוספות במחלקות השונות בבית החולים. לאחר שש שנות לימודים הוא צריך לעבוד כמתלמד שנה אחת בבית החולים, ורק לאחר מכן הוא הופך לרופא.

האם זהו סוף המסלול? ממש לא. חמש שנות התמחות קשות מצפות למי שרוצה להיות רופא ילדים, רופא עור או רופא אורתופד. חלק מהרופאים המומחים מגיעים גם לתת-התמחות, ומבלים עוד כמה שנים בלימודים מקצועיים בנושא בו הם מתמחים.

ואחרי כל זה, ישנן מחלות שהרפואה המודרנית – מתקדמת ככל שתהיה – איננה מסוגלת להתמודד אִתן. מספיק שניזכר בַּבהלה שפשטה במדינות העולם מפני נגיף "שפעת החזירים" או "שפעת העופות" שקדמה לה. גם למחלות שבהן הגוף תוקף את עצמו (כמו סרטן, למשל), עדיין לא נמצאה פריצת דרך משמעותית בניסיונות הריפוי. אפילו במחלות שעלותן הכלכלית גבוהה מאוד – עדיין אין טיפול ומניעה משביעי רצון, ולמעשה, למרות ההתקדמות הטכנולוגית והמחקרית המרשימה בשנים האחרונות בשדה הרפואה, עדיין רב הנסתר על הגלוי.

בשל העובדה הזו, מקצוע הרפואה נחשב בכל מיני תרבויות כמקצוע שבו עוסקים "מכשפים" או "כוהנים" למיניהם. טקסי ריפוי וכישוף שונים עדיין קיימים בתרבויות שונות בעולם, בצד קמעות, לחשים והבטחות שונות ומשונות. המצוקה שבמחלה הביאה אנשים בכל העולם לקיים מינֵי טקסים ולשלם כסף רב על מנת למצוא מזור למחלתם. בסופו של דבר, ריפוי מחלות הוא עדיין אתגר ראשון במעלה העומד בפני האנושות, ממש כמו שהיה לפני אלפי שנים.

מה לנחָש במחנה?

אין פלא, אפוא, שהסמל המודרני של הרפואה הוא הנחש. בפרשתנו הנחש הוא הגורם לרפואתם של בני ישראל במכת הנחשים שהכתה בהם במִדבר. כאשר בני ישראל נואשו מן החולי שפקד אותם, הם התחילו לזעוק למרפא. הקדוש ברוך-הוא רצה להראות להם מהי רפואה אמיתית. לכן, משה הצטווה להכין את נחש הנחושת, ולשים אותו על נס (מקום גבוה) בתוך מחנה בני ישראל. ובאמת, כאשר בני ישראל החליטו לצאת מתוך המציאות היומיומית שלהם – מציאות המחלה והמצוקה, והתחילו להתפלל – אזַי הם נושעו והבריאו.

ואכן, כבר לימדונו חז"ל שאין בנחש עצמו כוח מרפא, אלא בכוח המחשבה של בני ישראל על הקדוש ברוך-הוא, ומתוך כך על בקשתם להירפא. דומה כי ניתן כיום להוסיף פן נוסף להבנה קדושה זו של חז"ל.

בני ישראל עשו את הצעד הראשון בריפויָם רק בכך שהתחילו להבין שהם נמצאים במציאות של מחלה, ועצם ההתעסקות האינסופית בנושא הזה היא שמונעת את ריפויָם. כאשר הם לקחו על עצמם את האחריות לעשות משהו עבור עצמם, זימן להם הקדוש ברוך-הוא את רפואתם.