השבוע לפני 66 שנים, בשבת ה- 29.6.1946 (ל' בסיון התש"ו), אירע מה שכונה "השבת השחורה". עשרות אלפי חיילים ושוטרים בריטיים יצאו במבצע צבאי גדול (ששמו "ברודסייד" = התקפת מחץ), ומטרתו: דיכוי היישוב העברי בארץ ישראל, שהעֵז להיאבק כנגד גזרות ה"ספר הלבן".
הבריטים, שבהתחלה דווקא הצהירו שבכוונתם "לעזור ליהודים לבנות בית לאומי", נסוגו אט אט מהצהרתם, וב"ספר הלבן" שפרסמו הם מנעו עלייה של יהודים ארצה, רכישת קרקעות ע"י יהודים ועוד. ולא רק זה: הם אפילו תמכו ביישוב הערבי והעלימו עין מפעולות רצחניות שלו כלפי היישוב העברי. המשימות שהוטלו על הכוחות הבריטיים ב'שבת השחורה' היו לתפוס נשק בלתי חוקי ולאסור מנהיגים, מפקדי הגנה וחברי פלמ"ח. 42 יישובים סומנו כיעדים לחיפוש. פרטי המבצע נודעו מבעוד מועד לאנשי ההגנה ע"י קצין בריטי אוהד, וכך נודעו יעדי החיפוש ושמות 5,000 המבוקשים, למעט מועד הביצוע שעדיין לא נקבע בזמן מסירת המידע. אנשי ההגנה פרסמו את פרטי המבצע בתחנת הרדיו המחתרתית שלהם – "קול ישראל" – בתקווה שפרסומו ימנע אותו, אך הדבר לא הרתיע את הבריטים שהיו נחושים לצאת למבצע.
מידע מדויק על תאריך המבצע נמסר לאנשי ההגנה רק בליל אותה השבת (ל' סיון), ובעקבותיו הספיקו חלק מהמבוקשים להסתתר ולהשמיד מסמכים. מפקדת ההגנה קבעה כי ההתנגדות לחיפושים תהיה סבילה מחשש לשפיכות דמים. ביום המבצע נחסמו גבולות הארץ, אמצעי התקשורת נותקו והוטל עוצר על ירושלים ותל-אביב. 27 ישובים הוקפו ונערכו בהם חיפושים אלימים, אך בכל היישובים גילו החברים התנגדות לחיפושים. בקיבוץ יגור גילו הבריטים מחסן נשק מחוזי של ההגנה ובו כמויות גדולות של נשק ותחמושת. כ-2,700 איש נעצרו ביישובים ונלקחו למחנות מעצר בעתלית ובלטרון, ורובם הועברו לרפיח, ביניהם היו כמה מראשי היישוב: משה שרתוק-שרת (לימים ראש הממשלה השני של מדינת ישראל), הרב י"ל פישמן-מימון (לימים שר הדתות הראשון), יצחק גרינבוים (לימים שר הפנים הראשון) ודוד רמז (לימים שר החינוך והתרבות ושר התחבורה). כוחם של אנשי ההגנה והפלמ"ח לא נשבר ולאחר מספר חודשי מעצר הוחל בשחרורם. למרות שמבצע "ברודסייד" היה מהגדולים והחמורים שערכו הבריטים נגד היישוב העברי בארץ, לא הצליחו הבריטים לעמוד ביעדיו: מבין אלפי העצורים לא הצליחו הבריטים לזהות את מפקדי ההגנה וחברי הפלמ"ח, ולמעט גילוי מחסן הנשק ביגור, העלה המבצע חרס.
