זאב (לא) בודד

מאת איה גולדשמיד

צדים אותו, מפחדים ממנו ובאופן כללי מוציאים לו שם רע. בני האדם הם אויביו הגדולים ביותר של הזאב, אבל גם הוא לא בדיוק שיה תמימה, אף שהוא בסך הכל רוצה לחזור הביתה בשלום

הוא לא העז להשמיע אף את הרחש הקל ביותר. כובש את נשימותיו שכב על חולות המִדבר, מוסתר בינות סלעים דוקרים וממתין. כך ארב לילה אחרי לילה, חרישי, כשבידו פנס, משקפת ומצלמה הממתינה לבצע את תפקידה.

"רציתי להיות צלם טבע", הזכיר לעצמו, כשהחושך הסָמיך עטף אותו שוב והמצלמה נותרה זרוקה לצדו בעלבון לאחר שבועות ארוכים שבהם לא נגע בה.

הם סירבו להגיע, היצורים אותם השתוקק להנציח במצלמתו. ברחו ממנו כמו מאש. והלא הוא היה בן-אדם – אויבם הגדול משחר האנושות.

אבל הצלם לא התייאש. רגיל היה ללילות אפלים, לרִשרושים מצמררים, למשקי כנפיים נחפזים, לגניחה חנוקה. הוא ידע: השקט הזה בלֵילות המִדבר הוא רק מסֵכה. חיים סוערים מתנהלים שם מתחת: טורפי הלילה מסתובבים עֵרניים, מחפשים טרף בעיניים רעבות.

הערב הציב הצלם פיתיון מנקר עיניים. פגר עגל שהדיף ריח חזק של דם, כמו שרק בשר חי אמיתי יכול להדיף.

זה עבד: סוף-סוף הם קרבו בטור, מכושפים מהריח החריף והמגרה. רק כשהקיפו אותו במעגל, והוא הביט בעיניים המנצנצות, חלף פתאום רעד בגופו: "להקת זאבים סביבי, וביני לבינם מפריד רק ציוד צילום…"

מוצא הכלב מן הזאב

הזאב הוא בעל חיים טורף, שמראהו מזכיר את כלב הבית שלנו. שניהם שייכים למשפחת הכלביים, וגם הגולדן-רטריבר החביב, מסתבר, הוא זאב בר מבויָת.

אך אל תטעו: זאב וכלב הם לא אותה חיה. לזאב יש בלוטה בבסיס הזנב שאין לכלב. עיניו זהובות, רגליו ארוכות יותר, כפות רגליו גדולות יותר, ולסתותיו בולטות יותר. הזאב נראה מגושם יותר מהכלב, משום שהוא עוטה על עצמו פרווה כפולה: השִכבה העליונה והקשה דוחה מים ולכלוך, והשִכבה התחתונה והצַמרית שומרת חום. פעמיים בשנה הזאב מחליף את כסותו: בחורף הוא מתפנק עם פרווה עבה יותר, ובאביב הוא מחליף לפרווה מאוּוְררת.

צִבעו של הזאב לרוב הוא אפור, אך במקומות מושלגים חיים זאבים לבנים, ובאלסקה קיימים זאבים שחורים.

לזאב 42 שיניים, אבל החשובות לו מכל אלו ארבעת הניבים, שבעזרתם הוא אוחז בטרף לבל ינוס על נפשו ויותיר אותו רעב ומאוכזב. זאב שניביו נפגעו, עלול למות פשוט מ…רעב!

ואם כבר הזכרנו אוכל, בטבע ניזון הזאב מסנאים, ארנבות, שפני סלע, מכרסמים למיניהם, בקר וצאן. אך בשבי הוא יכיר טובה גם עבור פגרים מהטבע או בשר שפג תוקפו. הוא יסרב רק למנה צמחונית.

תוריד ממני את העיניים!

כאן המקום לנפץ דֵעה קדומה: הזאב אינו בודד. אדרבה – הזאב הוא אחד היצורים החברותיים ביותר בעולם. מיום לידתו חי הזאב בלהקה של 20-6 זאבים, החיים יחדיו כמו משפחה אחת גדולה. הלהקה צדה את מזונה ביחד, כך שציִד של פרסתן גדול כמו אייל-קורא הופך למִשחק משעשע.

אבל שיהיה ברור: במשפחה הזו יש היררכיה ברורה (סולם חברתי). לכל זאב בלהקה ידוע  מעמדו, והוא לא מעלה על דעתו לעקוף בתור לאוכל חברים חשובים ממנו, או להביט היישר בעיניו של בכיר ממנו בלהקה. זאב חלש שפוגש בזאב חזק יותר בלהקה, יעמוד שפוף ומורכן כשזנבו בין רגליו, ויעשה הכל כדי לא לעורר מהומות.

בכל להקת זאבים יש זוג אחד שולט, זכר ונקבה, ורק הם מקימים משפחה וממליטים צאצאים. לאחר כחודשיים של הריון נולדים במאורת ההמלטה גורים עיוורים וחירשים, התלויים לגמרי בהוריהם. אגב, כל חברי הלהקה מטפלים בגורים במשותף.

האב המסור, אשר לא נוטש את האם עד יומו האחרון, מקיא עבורה מזון לעוס על פתח המאורה. לנו זה נשמע מזעזע, אבל הזאב רואה את זה אחרת. הוא מפנק את רעייתו באוכל טעים וקל לעיכול.

הגורים יונקים במרץ במשך חודשיים, ובינתיים גם הם מתחילים לטעום אוכל לעוס שאבא ואמא מקיאים עבורם, בשובם ממסע ציִד מעייף. בגיל חודשיים הם כבר יֵצאו עם אבא ואמא ל"עבודה", ובשטח הם ילמדו איך לזקוף אוזניים ולהקשיב, כיצד להריח, להסתער ולחנוק.

יום יבוא והגורים הקטנים יגדלו ויהיו לזאבים, וזאב הוא ,לפני הכל, חיה טורפת.

חיה רדופה

לזאב יצא מוניטין גרוע ביותר. אז נכון שזאבה גידלה את מוגלי (מ"מלך הג'ונגל") ושזאבה אחרת היניקה את רומוס ורומולוס, התאומים שעל פי המיתוס הקימו את רומא, אבל לרוב התדמית של הזאב שלילית. לא במקרה הוא טרף סבתא זקנה וחסרת אונים ב"כיפה אדומה". הזאב נחשב טורף עז, שלא מהסס לטרוף את כל מי שיפגוש בו, באכזריות חסרת גבולות.

החוקרים טוענים, לעומת זאת, שזאב יעשה הכל כדי להתרחק מבני אדם. בשלושים השנים האחרונות, בארצות-הברית ובאירופה, אין אפילו מקרה אחד מתועד בו זאב תקף אדם.

פעם היו המון זאבים על פני כדור הארץ. כיום, במקומות שונים בעולם, הזאב הוכחד כליל על ידי האדם, ובמקומות אחרים הוא נמצא בסכנת הכחדה.

בישראל חיים כמה מאות זאבים, בעיקר ברמת הגולן, בגליל ובערבה. מה כבר צריך זאב כדי לחיות? שטח טבעי ופתוח עם כמה שפחות בני-אדם וכמה שיותר אוכל.

אבל מצב הזאבים בארץ הולך ומידרדר. צפוף להם בטבע ההולך ונעלם, הם מתקרבים מִדַי למקומות מיושבים, והבקר והצאן קורצים להם ולתאבונם הבריא. המְגדלים נלחמים כבר מאות שנים בזאב, שהרי הוא מאיים על פרנסתם.

הזאב הוא חיה מוגנת, אבל "רשות הטבע והגנים" כבר לא יכלו לעמוד בפני צערם של החקלאים. לבסוף הם התירו: "מותר להרוג זאב שנתפס באמצע טרף של כבש או עגל". הדי היריות מפלחים את השקט, ופתרון לא נראה באופק.

פינת הדִילֶמוּוּוּ

האם נראה לכם מוצדק להרוג את הזאבים המזיקים לחקלאות – או שניתן למצוא פתרונות יצירתיים לבעיה? נשמח לשמוע רעיונות.

הידעתם?

(שלחתי לך 4 תמונות – כל אחת יפה מהשנייה. תבחרי אחת מהן, כי אני לא מסוגלת להחליט)

שמעתם פעם יללות של זאבים? כן, אותה מקהלת קולות פראיים הנשפכת אל תוך הלילה.

אם תהיתם מה פשר הרעש, דעו לכם שמדובר ב"תקשורת קול". זאבים מייללים כשהם רוצים לכנס את חברי הלהקה שהתפזרו בלהט המִרדף אחר טרף, כשהם מגנים על גוריהם, כשהם במצב רוח נרגש, וגם סתם, כשמתחשק להם לפצוח ב"שירה בציבור", ליילל במקהלה ולהרגיש את ה"ביחד".

אז למה באוהל, בטיול השנתי, היללות הללו גורמות לשערות שלנו לסמור?

תעודת-זהות:

ממלכה: בעלי-חיים

מערכה: מיתרניים

מחלקה: יונקים.

סדרה: טורפים

משפחה: כלביים

סוג: כלב

מין: זאב מצוי

תוחלת חיים: בטבע: 8 שנים,  בשבי: עד 16 שנים

את הביטוי "רעב כמו זאב" כבר שמעתם? רוב חייו הזאב מסתובב מורעב. הוא גומא עד 60 קילומטרים ביום כדי לחפש מזון שיאפשר לו להישאר בחיים ולהעמיד דור המשך