יום הולדת בדרום

מאת: זהבה קור

עבור ילדי העיר אילת, לא צריך לנסוע רחוק כדי לטבול בחוף הים הלוהט ביותר במדינה – כל מה שהם צריכים זה לצאת מהבית. אבל בשביל ביקור אחד חטוף בירושלים או בחיפה… בהחלט צריך לקום ולנסוע רחוק. בט' באדר ב' חוגגת העיר היפהפייה הזו את 'יום אילת', התאריך שבו קיבלה את עצמאותה. וזו ההזדמנות שלנו לתת קפיצת ראש אל העיר הכי דרומית בארץ, ולשמוע איך הכול התחיל

מזל טוב, עוד אילָתי נולד!
איתַי האילתי נולד באילת ביום שישי בבוקר. המיילדת הייתה, כמובן, מיילדת מקצועית מבית החולים יוֹסֵפטַל, אך גם חברה של אמו – שכנה מהגרעין הדתי באילת. ביום שלישי, עוד לפני שניתן לו שמו, טס איתַי הפעוט עם משפחתו צפונה אל סבא וסבתא הגרים במרכז הארץ, כדי לערוך את ברית המילה. כזה קטן וכבר טס!
ככה זה באילת, העיר הדרומית ביותר בישראל. מי שלא הצטייד בזמן בסבא וסבתא מקומיים – ייאלץ לנסוע רחוק כדי לפגוש אותם. שלוש מאות וחמישים קילומטרים מפרידים בין העיר אילת לבין מרכז הארץ ולפעמים מדובר כמעט בשני עולמות נפרדים.

…ואיך נולדה אילת?
העיר אילת חוגגת את יום העצמאות הפרטי שלה כמעט שנה אחרי המדינה שלנו. מדינת ישראל קמה בשנת 1948, ואילו מפרץ אילת נכבש בשנת 1949. בעיר מרגישים בימים אלו את ההכנות: הרחובות מקושטים, חידון אילת המסורתי יוצא לדרך בין בתי הספר כמו בכל שנה, אימהות מגהצות חולצות לבנות לקראת יום אילת, והתלמידים, השוכבים לישון בזמן כדי שיהיה להם כוח לקום מוקדם לטקס, לא מצליחים להירדם מרוב התרגשות.
המבצע ההיסטורי לשחרור אילת נקרא 'מבצע עובדה'. זה היה מבצע צבאי שהפך חלום לאמת, לעובדה קיימת. המטרה של 'מבצע עובדה' הייתה לכבוש את הנגב ולהגיע עד חופי מפרץ ים סוף, ובכך לפתוח למדינת ישראל שרק נולדה, את היציאה לים מצד דרום. מה, פעם הנגב לא היה שלנו? כן! עובדה. ים סוף הוא ים שנעשו בו ניסים, ואולי בהשפעתו נכבש כל הנגב הדרומי, כולל אילת, עין גדי ומצדה, בלי שנפגע אפילו חייל ישראלי אחד.

איך ציירו את דגל הדיוֹ ?
חיילי חטיבת הנגב שהגיעו לעמדת המשטרה באוּם-רַשרַש (אילת של ימינו) התארגנו במהירות להנפת הדגל. ואז הם גילו, שהם הצטיידו באמצעי לחימה רבים לקראת הקרב המכריע, אך שכחו לקחת דגל. מה הבעיה, מאלתרים! כמו במחנה קיץ! על כן יצרו, על המקום, דגל מבד של סדין. יש אומרים, שאת הדגל צייר החובש, שפתח את תיק העזרה הראשונה שלו, הוציא בקבוקון של יוֹד וצייר בעזרת יוד כחול (שורף…) שני פסים ומגן דוד. אך הסיפור שהשתרש הוא שהפקידה של החטיבה, פועה אראל, ציירה את הדגל כולו ביד בעזרת דיוֹ שנועדה לכתיבה. וכך נולד דגל הדיוֹ.

טרומפלדור במפרץ אילת
שעה אחר כך הגיע לאום-רשרש כוח החלוץ של גדוד 19 מחטיבת גולני שהחליף את דגל הדיו בדגל ישראל תקני. מפקדי שתי החטיבות, נחום שריג ונחום גולן, היו מפקדים גדולים. הם חיו את הקשר האמיץ בין כיבוש הנגב לכיבוש הגליל, וידעו כי יום הזיכרון ליוסף טרומפלדור הגיבור, שנפל בקרב ההגנה על תל-חי בי"א באדר, מתקרב. שני המפקדים שלחו מברק נרגש באמצעות מכשיר הקשר, וזה לשונו:

התאריך העברי של הנפת הדגל, ט' באדר, הפך לימים ליום אילת. אך למרות חשיבותו הסמלית וההיסטורית, דגל הדיו עצמו אבד. המדריכה במוזיאון אילת אומרת, שהיא מאד מקווה שדגל הדיו יתגלה יום אחד. זה בטח יקרה כאשר גיבורי אום-רשרש ילכו אחרי מאה ועשרים שנה לעולמם. ואז, בביתו של מי מהם, הנכדים או הנינים יְפנו את הבוידם של סבא או של סבתא, ממשחררי העיר, ימצאו חתיכת בד ישן ומאובק שהזקנים שכחו בעליית הגג, ויגידו: "וואלה, הנה דגל הדיו המקורי! עכשיו הוא בטח שווה המון כסף! כל הכבוד לסבא".
כל העיר יורדת אל הים
באילת חיה היום קהילה דתית המונה ב"ה כמאתיים משפחות. גם זה סוג של "מבצע עובדה". ויש גם סניף של בני-עקיבא באילת. לא "עזרא" ולא "אריאל"! עובדה. והחניכים – חייכנים, שזופים, חכמים, בעלי גאוות יחידה של אילַתִים.
שאלה: איפה הייתם לאחרונה בטיול?
תשובה: בצפון.
אני: באמת? איפה?
תשובה (כולם מתפקעים מצחוק): בקיבוץ אֵילוֹת…
קיבוצי הערבה הם היצואנים מס' 1 של ישראל בפלפלים ובתמרים. הפלפלים נמכרים בארצות הברית, והתמרים האורגניים 'נחטפים' באירופה. ילדי הגרעין הדתי באילת גאים בשכניהם הצפוניים, הקיבוצים תושבי המדבר. שם מצליחים לגדל גפנים, רימונים, אצות, בצלים ועוד, למרות תנאי החום הבלתי נסבלים. "כן," מוסיף אחד מליצני החבורה האילתית, "יש גם קיבוץ שמגדל שוקו…" הוא חשב על יוטבָתָה, כמובן.
ישי מכיתה ו' אוהב את הים. אחותו, נאוה מכיתה ד', אוהבת את הים אבל גם את הקניון. עטרת אוהבת את ההנחות שעושים לאילתים במוניות, במטוסים, ועוד. עדי מכיתה י' אוהבת את הסניף ואת החברות. היא עצמה באה לפה מפרדס חנה בגיל שנתיים, אך לא זוכרת משם דבר. שירה מכיתה ה' אוהבת לטייל בהרים, עם ההורים או עם הכיתה. סבא וסבתא של יצחק ואחיה עלו ממרוקו ישר לאילת, אביהם נולד פה ואימא, ילידת ארה"ב, הגיעה לשירות לאומי – ונשארה לתמיד. כאז כן היום, בנות השירות הלאומי מעורבות בחיי הקהילה. מוסיף אוריה מכיתה ח': בכל מקום בארץ יש משהו – וחסר משהו. בירושלים, למשל, יש הרבה קדושה אבל אין ים. ופה, באילת, השילוב מנצח. הנה, החוויה הגדולה של אילת נקראת עיר המלכים…
הם מסבירים לי, שאילת היא מדינה קטנה, טריטוריה בפני עצמה. יש לה בנק, שדה תעופה, מפרץ ים משלה, מדרשת אל-ארצי לטיולים, עוד מעט תהיה רכבת, הכול בהישג יד. והם צודקים. איפה עוד תמצאו בית ספר שלוקח את תלמידיו לספורט ימי? לאבובים? לבננות?.. איפה עוד בעולם יורדת עיר שלמה אל ים-סוף ל"תשליך" של ראש השנה ולשירת הים בפסח?..