צוריאל הורוביץ
אולי בשבילכם זה המפגש הראשון עם לני, אבל מתברר שהמוזיקה שלו והלהקה שהוא מנהיג מפורסמים מאוד ברחבי העולם, בעיקר בקרב הקהילות היהודיות שבארצות הברית, בקנדה, בדרום אפריקה ובאוסטרליה.
"מי שגדל בארצות של דוברי אנגלית ב-25 השנים האחרונות מכיר אותי ואת המוזיקה שלי. רוב האלבומים שהוצאנו הם בשפה האנגלית, ולכן הקהל פה בארץ פחות מכיר אותם, אבל יש מעריצים של 'שלוק רוק' אפילו בהולנד ובאמסטרדם," אומר לני סולומון, זמר, כותב ומלחין שהקים בארצות הברית את להקת 'שלוק רוק'. לאחרונה הופיע גם בישראל, ביישוב חשמונאים, ובחודש הבא הוא מופיע בניו-יורק. לני לא חושב לעצור: "בינתיים אני ממשיך לנגן וליצור, עד כמה שהקדוש ברוך הוא ייתן לי."
הילדות מנגנות
הוא הוציא כבר 35 אלבומים, אבל האלבום האחרון שהקליט, 'דרך האור', מרגש אותו באופן לא-רגיל. "כל דיסק חדש הוא כמו לידה. כל אלבום הוא מיוחד, אבל הדיסק הזה מיוחד במינו," הוא אומר. אז מה באמת ייחודי כל כך באלבום האחרון של לני? את האלבום הזה בחר לני להקליט דווקא עם שתיים מבנותיו, אביגיל בת התשע ושני בת השבע. באלבום משתתפת גם תמר סולומון, בתו של לני, כשהיא מלווה את אביה ואת אחיותיה בחליל צד.
"המורות של הבנות שלחו אתן פסוקים אלינו הביתה, וביקשו ממני שאחבר להם מנגינה. ככה כתבתי תשעה שירים, רובם מהתנ"ך ומפרקי אבות, ובעיקר בעניינים שבין אדם לחברו," הוא מספר.
אחרי שחיבר את רוב השירים, אירעה תקרית לא נעימה בבית הספר בבית-שמש. כמה היתקלויות עם האוכלוסייה החרדית המקומית העכירו את האווירה בבית הספר. "זאת הייתה שנה לא פשוטה לבית-שמש, וחשבתי שאני חייב לעשות משהו. מבחינתי, להוציא אלבום שמוסיף אהבת חינם זו דרך התמודדות נפלאה," מסביר לני.
נפלאות הדואר האלקטרוני
בהפקת האלבום לני לא חסך באמצעים. הוא שכר את אבי סינגולדה, נגן הגיטרה הטוב ביותר בארץ, שמנגן בהופעות יחד עם שלמה ארצי. גם מקס סקייר, רופא שיניים שהוא גם נגן בס, משתתף במוזיקה של 'דרך האור'. איך משדכים בין קטעי בס שמנגן רופא בארה"ב ובין אלבום ישראלי שיוצא כאן, בארץ הקודש? דרך הדוא"ל, כמובן! מקס הקליט את הקטעים באולפן הסמוך לביתו, ושלח את ההקלטות ללני בדואר האלקטרוני. לני צירף את קטעי הבס בעזרת טכנולוגיה מתקדמת, והתוצאה נפלאה. במובן הזה אפשר להגיד שהאלבום הוא ממש יצירה בינלאומית.
עורכי דין, רופאים ומנכ"לים
להקת 'שלוק רוק' עברה גלגולים רבים מאז שהוקמה בניו-יורק לפני 27 שנים. מבין חמשת הנגנים המקוריים של הלהקה, אחד עובד היום כעורך דין, אחד חובש ואחד הוא מנכ"ל של חברה גדולה. רק לני נשאר נאמן למוזיקה. היום לני מופיע עם נגנים שונים, וגם שר ומנגן בקלידים. "כולם 'התבגרו', אבל אני נשארתי לעשות מוזיקה," הוא אומר.
למה קוראים לאלבום 'דרך האור'?
"אחד מהשירים באלבום הוא בעצם המנון בית הספר 'אורות', שכתבו המורות והבנות יחד בבית-שמש. משפט אחד תפס אותי בהמנון הוא 'דרכנו היא דרך האור'. מה זה אומר ללכת בדרך האור? זה אומר שאנחנו חייבים להתנהג בצורה טובה, לשמור על הנהגה טובה בין אדם לחברו. זה הדבר הכי חשוב. מי שמקפיד על מצוות שבין אדם למקום וחסר את הממד של בין אדם לחברו – בעצם לא עשה כלום. אנחנו צריכים להתייחס יפה גם למי שהוא חילוני או שהוא חרדי, בלי קשר לשאלה עד כמה הם דתיים. הם בני אדם, ואני צריך להתייחס בכבוד. איך מגיעים לדרך האור? מגיעים לדרך האור בעזרת יחס טוב, עם כבוד בין אדם לחברו, באהבת חינם. לכן קראתי לאלבום 'דרך האור'."
מה המיזם הבא שלך?
"עכשיו סיימתי לכתוב מחזמר באנגלית על ספר דניאל. המחזמר נקרא 'דניאל מבבל'. אני מנסה לשלוח את המחזמר להופעה בברודווי שבניו-יורק, רצף אולמות התאטרון הגדולים בעולם. אחרי ההופעה בברודווי אולי גם נציג את המחזמר בארץ. אני יודע שזה נשמע קצת גדול ושאפתני, אבל מבחינתי זה רגיל לחלוטין. בסופו של דבר, מה התפקיד של היהודים? להיות אור לגויים! וזה בדיוק המטרה של המחזמר הזה, שכתבתי ברצף במשך שישה שבועות. אני באמת חשוב שזה הדבר הכי טוב שכתבתי בשלושים השנים האחרונות.
"מוזיקה היא החיים שלי. אני עושה מוזיקה משנת 1981, אני אוהב מאוד לנגן ורץ ממיז למיזם. אין אלבום שהוצאתי ואני מאוכזב ממנו. אני אוהב את כל המוזיקה שלי. תמיד אמשיך לנגן."