כתב, אייר וצילם: אביתר פלד, מדריך בכפר הנוער "נירים"
את כפר הנוער "נירים" הקימו הוריו וחבריו של ניר קריצ'מן הי"ד, לוחם ביחידת הקומנדו "שייטת 13", כדי להנציח אותו ולהפוך את זכרו למפעל חיים למען נערים בכפר נוער שיקומי לנערים ולנערות בסיכון.
מי הם הנערים והנערות בסיכון? ומה זה "כפר נוער שיקומי"? "נערי קצה" הם נערים שהסתבכו עם החוק בעבירות פליליות, ובסופו של דבר הגיעו לבית המשפט. כיום מבינים שנער המגיע למצבים כאלו לא הגיע אליהם מרצון, אלא המציאות הקשה שחווה בחייו גררה אותו במורד המדרון התלול. לא פשוט להכניס לכלא נער כזה, משום ששם הוא עלול לחבור לפושעים ומצבו עלול להידרדר עוד יותר. המקום המתאים לבני נוער כאלו הוא כפר נוער שיקומי, שבו משקמים (מרפאים) את מצבם.
זוכרים את יאנוש קורצ'אק, מנהל בית היתומים בפולין שהגרמנים נתנו לו את האפשרות להציל את עצמו והוא בחר בכל זאת ללכת עם הילדים עד הסוף המר? קורצ'אק היה איש חינוך מיוחד מאוד, והוא גם זה שטבע (המציא) את המשפט "אין ילד רע, יש ילד שרע לו".
אם מוותרים לנער – מוותרים עליו
מה התפקיד שלנו, כמדריכים בכפר הנוער? לקלף את הקליפות, לגזום את הקוצים, להוכיח לנער שהוא אדם טוב ורגיש, להוריד ממנו את השם של ה"מופרע" שהדביקו לו בחברה ולגרום לו להאמין בעצמו. הים, הדקלים והגגות האדומים מהווים תפאורה היוצרת אווירה טובה, שונה כל כך מהבית ומהשכונה, כי את השינוי כדאי להתחיל באווירה אחרת.
בנירים כמעט כל הנערים מוציאים בגרות מלאה, ולהזכירכם: אלו נערים שברוב המקרים נשרו מהלימודים כבר בשנים הראשונות של בית הספר. עבורם להוציא בגרות מלאה משמעותו להיות כמו כולם, וזה בדיוק מה שהם צריכים להרגיש. צוות המדריכים בנירים עובד כל הזמן עם ה"לב" ועם ה"שור". למה הכוונה? עם הרגישות והאהבה שהן ה"לב", ביחד עם הקשיחות והשמירה על החוקים והגבולות שהם ה"שור", כי בנירים יודעים שאם מוותרים לנער – מוותרים עליו. בנירים לומדים הנערים לקחת אחריות על מעשיהם ולדעת שגם אם מקבלים עונש, זה לא אומר שוויתרו עליך. לומדים לקום ולהמשיך לעלות.
בנירים יש חוגים מגוונים, ולכל קבוצה יש מדריכים ואם בית. כל קבוצה נקראת "צוות", ולכל צוות יש גאוות יחידה ושם שמקבלים בטקס מרגש עם כתובת אש על הים, אחרי שהחברים בצוות עוברים את המסע לקבלת השם. בנירים עוצרים את היום שלוש פעמים כדי לעשות "סבב" – שיחה אמיתית של כל חברי הצוות. אף הנערים משוחחים עם עובד סוציאלי פעם בשבוע, כדי להוציא קצת את הכאב שהם סוחבים בפנים וכדי ללמוד איך ממשיכים הלאה.
גם להם יש לב רגיש ופועם
בנירים יוצאים כמעט בכל שבוע לטיול, ומִדי פעם יוצאים למסעות של כמה ימים ולטיולי הישרדות. בטיולים של נירים לא ישנים באכסניה ולא באוהל; יוצאים עם האוכל על הגב וישנים בשקי שינה מתחת לכיפת השמים. כן. לפעמים יורד גשם… אך זה לא נורא, זו חוויה מגבשת!
בנירים אסור להביא לטיול צ'ופרים אישיים. כולם ביחד חיים בקבוצה, אחראים אלו לאלו. בנירים אסור להביא לטיול MP3 ואוזניות, ולא בורחים הצִדה או פנימה. בטיולים מטפסים על הרים גבוהים וגולשים בחבלים, לומדים לקפוץ למים ולהכין אוכל בקבוצה גם כאשר קר, כי זו קבוצה, ומכינים אוכל גם אחרי יום ארוך ומתיש, כי אם לא מכינים, לא יהיה. אחרי טיול כזה, אחרי כאלו חוויות שמרגישים אחריהן תחושת ניצחון, אפשר גם להתמודד עם דברים קשים אחרים בחיים, כשנזכרים בכוחות שהיו כשניצחנו שם, בטיול.
כיום מבינים שחייבים להושיט לנערים בסיכון יד, ואם תשאלו אותי, זאת המשמעות האמיתית והיפה של "תשובה" – להאמין שאפשר באמת להשתנות מהקצה לקצה, להאמין בטוב של כל אחד, גם אם הוא מכוסה בבוץ, להאמין שאין מישהו שהוא רע, יש מישהו שרע לו. שם, בפסגת ההר, כשכולם מזיעים ותשושים, והתיקים הענקיים מעמיסים על הגב, כולנו מתחילים לקפוץ ביחד ולצעוק: "ים. שמים. מדבר. נירים!!"
בפעם הבאה שאתם רואים ילד או נער שמסתובב כל הזמן מחוץ לביתו, אל תמהרו להדביק לו שם ותווית שלילית. חִשבו שאולי לא קל לו להישאר בבית כמו שלו, שאולי הוא רק מראָה של הדברים הנוראיים שראה בביתו, שהוא מחקה אותם כי רק אותם הוא מכיר. נסו להאיר פנים ולהוכיח לילדים ולנערים האלה שיש מישהו שמאמין שגם להם יש לב רגיש ופועם מתחת לכל הקוצים.
(כיתובים לתמונות)
כפר נוער נירים. הים, הדקלים והגגות האדומים מהווים תפאורה היוצרת אווירה טובה, מתאימה לשינוי
בפסגת ההר, כשכולם מזיעים ותשושים, והתיקים הענקיים מעמיסים על הגב, כולנו מתחילים לקפוץ ביחד ולצעוק: "ים. שמים. מדבר. נירים!!"
