"אם אני ילד עם הפרעת קשב וריכוז, כיצד אני מרגיש? בגדול, אני די מבולבל : לפעמים דברים מצליחים לי ולפעמים לא, יש ימים שאני כאילו קם על רגל ימין והכל הולך לי חלק וכולם מחייכים אליי ומשבחים אותי. אבל יש גם את הימים שאני קם על רגל שמאל ואפילו שאני מנסה שום דבר לא מצליח לי. והכי מבלבל זה כשבאותו היום אני גם ככה וגם ככה. אני אף פעם לא יודע מראש מתי אצליח ומתי לא ולכן קשה לי להבין מי אני? הילד החמוד שעוזר לאבא בגינה או הילד שמפריע ומוציאים אותו מהכיתה? בימים הטובים שלי, כשממש הולך לי , תמיד יבוא מישהו ויגיד "אתה רואה, כשאתה רוצה אתה מצליח" וזה כל כך לא צודק !!! הרי אני תמיד רוצה ובכל זאת לא תמיד מצליח… רציתי להקשיב למורה בשיעור תורה וכאילו המוח שלי נסע למקום אחר… רציתי להשאיר ממתקים לאחים שלי ולא התאפקתי ואכלתי את כולם…רציתי להיות בשקט בבית-הכנסת ופתאום כל הגוף שלי קפץ על הכיסא והמון מילים התפרצו לי מתוך הפה והייתי חייב להגיד את כולן … אני לא מבין למה אני לא יכול לשלוט על עצמי. כשאני יושב בכיתה אני רואה ילדים מקשיבים, מרימים אצבע כשצריך ועונים לעניין, למה זה לא קורה לי? אצלם זה נראה כל כך פשוט! והם כותבים וכותבים וכותבים , ואני לא מצליח להעתיק הכל מהלוח"

את התיאור המצחיק והעצוב לחייו של ילד עם הפרעת קשב, הזה כתבה לאורה וולמר, שהיא פסיכולוגית מומחית לנושא. לאורה גם חיברה ספר שנקרא "האיידיאייצ'די שלי" ובו היא מסבירה לילדים איך להתמודד עם התופעה. לילדים עם קשיי קשב קשה להתרכז, ללמוד לאורך זמן ולזכור פרטים. זה לא שהם אינם רוצים ללמוד, אלא שמאד קשה להם ללמוד. הקושי הזה יכול גם להשתלט על ההתנהגות והתגובות ולהיות סוערות במיוחד. אז מה גורם לקושי הזה? למה יש כאלו שיושבים ולומדים שעות וכאלה שאחרי עשר דקות כבר מתחילים לזוז בכסא? בואו נעשה סיור מודרך קטן במוח וננסה להבין.

השוטר הלך לישון

לכל אדם יש במוח הרבה חלקים. יש חלקים שאחראים לחשיבה מסודרת והגיונית ויש חלקים שאחראים על דמיון ויצירתיות. אצל כל אחד החלקים האלו במוח שונים במקצת, וכך יש כאלה שנמשכים יותר למתמטיקה, מדעים ומחשבים (עליהם מופקד הצד השמאלי של המח) ואילו אחרים מתחברים יותר לציור, שירה ומוסיקה (עליהם אחראי הצד הימני במח). אבל יש חלק אחד חשוב מאוד שנקרא המח הקדמי, ויש לו תפקיד קצת מוזר: המוח הקדמי הוא השוטר של כל המוח. אם נדמיין לעצמנו כביש עמוס מאוד, שבו רצות המון מחשבות בכל רגע – כך נשאה המוח שלנו בכל רגע נתון. מזל שיש שוטר שאחראי לעשות סדר. השוטר הזה גורם לכך שכל פעם עוברת רק מחשבה אחת בכביש, ואנחנו מסתדרים. אבל, יש ילדים שאצלם ה"שוטר", הלך לישון. הוא לא נמצא כדי לעשות סדר. ואז מצליחים להקשיב למורה רק קצת, ומיד נכנסת מחשבה אחרת, יותר מעניינת. ולפעמים זה הפוך – הילד כל כך נהנה לעשות פאזל או לגו, עד שהוא לא מצליח להכניס שום מחשבה אחרת ומשחק במשחקים האלו שעות ארוכות.

יערה (שם בדוי) היא ילדה בת 11 שמתגוררת באחד מישובי גוש עציון. היא ילדה מחוננת וחכמה במיוחד, ולמרות זאת כל פעם שהיה מבחן, לקח לה המון זמן לסיים את המבחן. יערה מספרת מה קורה כשהיא מתחילה לענות על שאלות במבחן: "אם יש נגיד שאלה בחשבון על הדרך מלונדון לפריז. במקום לחשוב על השאלה, אני מתחילה לחשוב על לונדון, ועל אנגליה, וכמה זה נעים להיות שם… לאט לאט אני שוכחת בכלל שיש מולי דף עם שאלות בחשבון. כשאני נזכרת אני צריכה להתחיל את השאלה מהתחלה, וקשה לי להתרכז". ברור שאצל יערה ה"שוטר" קצת מנומנם.

לשים לב לגנב

מה אפשר לעשות? אז איך מעירים את השוטר שיש לנו במוח? לפני חמישים שנים בערך גילו שיש חומר בשם מתילפניאדט, והוא יכול "להעיר את השוטר". את החומר מתילפניאדט אנחנו מכירים בשם ריטלין, שהיא תרופה שקונים אותה בבית המרקחת. מכיוון שזהו חומר מעורר, הוא אסור לשימוש אצל רוב האנשים. אבל דווקא אצל אנשים שיש להם בעיות קשב וריכוז, הריטלין מעיר את השוטר, והוא עושה סדר במוח וכך קל להם יותר להקשיב ולהתרכז במשימות בכיתה ובבית. יעל מספרת איך הרופא הסביר ליערה על מה שעושה הריטלין: "אם את הולכת ברחוב, בלילה, ורואה כל מיני דברים ברחוב – את רגועה, ולא קורה כלום. המבט שלך יעבור מדבר לדבר, לפי מה שיהיה לך מעניין. אבל אם פתאום תראי גנב מנסה לפרוץ לתוך אחד הבתים – את תתעלמי משאר הדברים ותהיי מרוכזת רק בגנב. זה מה שעושה לך הריטלין – הוא מעיר אותך, כדי שתוכלי לשים לב לגנב ולהתעלם משאר הדברים שאת רואה".

אז מה עושים?

יעל מספרת כי הרבה שנים הם לא היו בטוחים לגבי השימוש בתרופה. "כמו הורים רבים גם אנחנו שמענו על הבעיות שעושה הריטלין. יש רופאים ומטפלים שלא מוכנים לשמוע על התרופה הזו בשום אופן. אבל אצל יערה התרופה הזו עבדה כמו קסם. בכיתה היא מתרכזת הרבה יותר וחווה הצלחות רבות יותר ממה שהיא הייתה רגילה. בחופש הגדול היא אינה מקבלת את התרופה, ולנו אין בעיה עם זה. רק אחרי שבדקנו שבאמת לא נמצאת שם שום בעיה אחרת – החלטנו לתת ליערה את התרופה".

למרות שריטלין נחשבת תרופה נפוצה, היא לא הפתרון היחיד להפרעה ויש דרכים נוספות לסייע בהתמודדות. במחקרים שונים הוכח כי פעילות גופנית משפרת מאוד את ההרגשה הכללית של ילדים עם הפרעות קשב. התנועתיות המוגברת מאפשרת למוח לייצר יותר אנדרנלין, המעורר את האזורים במוח האחראים על התכנון, הארגון והביצוע. שיטות למידה מיוחדות פותחו במטרה להתאים את הלמידה לקשיי קשב וריכוז, וילדים שלומדים בסביבה תומכת יכולים להגיע להישגים יפים. יש שלל גישות וטיפולים שמציעים התמודדות אלטרנטיבית עם ההפרעה, אבל מה שחשוב לזכור הוא שמדובר במשהו שאפשר בהחלט להתמודד איתו ולהקל על החיים. הרבה מאד מנהיגים עולמיים, ממציאים ואנשי מדע גדולים, אובחנו בילדותם כבעלי קשב וריכוז. בבית הספר זה הקשה עליהם, אך בבגרותם הם זכו להגיע להישגים מדהימים, הכל בזכות המח הייחודי שלהם.

בוקסה

כל מה שרציתם לדעת על ריטלין

• חשוב לזכור כי התרופה נמצאת במחלוקת בין מטפלים, מורים ופסיכולוגים ויש הטוענים בעד ונגד.
• בכל מקרה רק רופא מומחה לבעיות קשב וריכוז מוסמך לרשום את התרופה ולא כל רופא יכול לעשות זאת
• כל תרופה, ובייחוד ריטלין גורמת לתופעות לוואי, חלקן מועילות וחלקן מרגיזות.
• מי שלוקח את התרופה עלול להרגיש פחות רעב, והרבה הורים מספרים כי בזמן שהתרופה משפיעה, הילדים אינם אוכלים. בשל כך חייבים לקחת את התרופה עם אוכל, ולאכול כשחוזרים הביתה.

*     ריטלין היא אחת התרופות הנחקרות ביותר בעולם, ונחשבת לבטוחה לשימוש, אך היא עלולה להזיק למי שמשתמש בה ללא איבחון ואישור רופא.