מאת לאה קפלן
"כנגד ארבעה בנים דיברה תורה", ותהילה רקנטי בת ה-12 מכירה היטב את הבנים – הגוונים בעם ישראל. תהילה ומשפחתה מתגוררים בגרעין התורני של גבעת אולגה שבחדרה. לקראת חג הפסח נוטלים היא וחבריה חלק פעיל באִרגון פעילויות שונות לקהילה המקומית.
"גרעין תורני" הוא קבוצה של משפחות מהציבור הדתי-לאומי, המתארגנת לגור יחד באֵזור שהאוכלוסייה הדתית בו מועטה. מטרתם לקרב לבבות, לחזק את הציבור הדתי המקומי וגם להוביל שינוי חברתי.
גרעינים תורניים רבים פזורים ברחבי הארץ: מקריית שמונה בצפון ועד שדרות ואופקים בדרום. הגרעינים הללו מפעילים תכניות שונות, כגון שיעורי תורה, הרצאות, מועדוניות נוער, סיוע למשפחות נזקקות ועוד.
הכי גדולה בגרעין
תהילה היא הבכורה מבין שישה אחים ואחיות, שהקטן שבהם, בניהו, תינוק בן חודשיים. לא תמיד גדלה תהילה בעיר שהאוכלוסייה שלה מעורבת. "עברנו לגרעין התורני בגבעת אולגה לפני כשנה וחצי", היא מספרת. "הייתי אז בת עשר וחצי. קודם לכן גרנו ביישוב הדתי שומריה שבנגב. היה לנו טוב שם, אבל ההורים שלי, שהם אנשי חינוך, הרגישו שאנחנו צריכים לתרום משהו לעם ישראל. הם חיפשו גרעין תורני שיתאים לנו. דודה שלי ובעלה, מלכי ואורן צור, הקימו את הגרעין בגבעת אולגה, ובאופן טבעי הלכנו בעקבותיהם".
ש. איך היה המעבר מיישוב לעיר?
"המעבר היה חד, והיה לי קשה מאוד להסתגל לעיר", מודה תהילה. "התגעגעתי לחברות שלי בשומריה, שם יכולתי להסתובב לבד בחוץ והכרנו את כל התושבים, שהיו דתיים כמונו. בעיר אנו יוצאים החוצה בלוויית ההורים, וחלק מן התושבים שונים מאוד מאתנו".
במהלך משבר ההסתגלות שפקד את תהילה בתחילת הדרך, היא חלמה על חזרה לשומריה. עם זאת, הנערה בת ה-12 אומרת כי הידיעה שהיא ומשפחתה הגיעו לגבעת אולגה כשליחות, חיזקה אותה מאוד. כיום לומדת תהילה בכיתה ו',בבית ספר בחריש, המרוחק כ-25 דקות נסיעה ברכב מבֵּיתה.
"אני גם הגדולה מבין ילדי הגרעין", מוסיפה תהילה. "הבת שהכי קרובה לגיל שלי לומדת בכיתה ג'… באולגה אין לי חברות בנות גילי, ולכן אני ישנה לפעמים אצל חברותיי לכיתה, ונמצאת הרבה בבית לבד, עם עצמי".
באה לחזק, ויצאה מחוזקת
תהילה מתארת את החיים בגרעין התורני כחיים של סיפוק ועשייה. "הגרעין נמצא בעשייה מתמדת ומארגן פעילויות רבות", היא אומרת "בביתנו נערכות שיחות טלפון מסביב לשעון, ומתקיימות ישיבות של חברי הגרעין. אני שותפה לאִרגון הפעילוּת. בכל יום חמישי אנחנו מחלקים סלי מזון למשפחות נזקקות. אבא שלי מעביר שיעור לבני נוער, ואמא מנהלת מועדון לנערות במצוקה. כאשר מתקיים 'ערב נשים' בראש כל חודש עברי, אני מגיעה ומשתתפת. לפני החגים מורגשת פעילות רבה. מפני שאני הילדה הגדולה ביותר, סומכים עליי. בקרוב יתקיים יריד סדנאות לקראת חג הפסח, ומוניתי כאחראית על הפעלת תחנה. בעבר ערכנו ליל סדר משותף לכל ילדי השכונה. מִצוות 'קִמחא דפִּסחא' היא מִצווה המיוחדת לערב חג הפסח, ואנו מיישמים אותה, הלכה למעשה. אנחנו מכירים מקרוב את האנשים הנזקקים, מה שהופך את המצווה למוחשית יותר".
ש. מה תורמת לך החברוּת בגרעין?
"הכרתי סוגים שונים של יהודים, שאינם בהכרח דתיים כמוני. למדתי לקבל כל אדם, ולא לפחד מ'השפעה שלילית', כי ההפך הוא הנכון. יוצאים מחוזקים יותר מכל הבחינות. לאחרונה הכרתי ילדה חילונית וסייעתי לה בהכנת שיעורי בית. היא העריכה אותי על העזרה, ולא הפסיקה להודות לי. מצד שני, יש גם קשיים – אין לי חברה בגילי, אך התרגלתי למצב. אני רואה את היופי שבנתינה, וגם האחים שלי מרגישים כמוני. המשפחה שלי התגבשה. אנו נמצאים יחד בבית שעות ארוכות. אחי ואני לומדים לשחק זה עם זה למרות פער הגילים שבינינו. הרווחנו גם את הקִרבה לבני הדודים שבאולגה. אנחנו מבלים אִתם למרות המרחק הגיאוגרפי משאר בני המשפחה".
ממצב של ריחוק ואולי אפילו עוינות, נמצאת היום תהילה במצב שבו היא לוקחת בחשבון את האפשרות שבבגרותה אולי תקים בעצמה גרעין תורני.
בינתיים, היא מתכוננת לבת המצווה שלה, שאמורה להתקיים בקרוב מאוד, בחודש ניסן. לכבוד המאורע היא מתכננת פעילוּת ייחודית לנשים, הנוגעת למִצוות הקשורות בנשים. ככה זה אצל משפחת רקנטי: גם בשמחה פרטית חושבים על הנחלת ערכים לכלל.