בקצה רחוב הקשת, בבית העגול, התגוררו שלושה חברים. כששאלו אותם (לא פעם), האם לגור בבית עגול משפיע באיזשהו אופן על חייהם, ענו שלושתם מיד ובהחלטיות, "מה פתאום?"
חוששני שהיתה זו תשובה לא מדויקת.
דיירי הבית העגול נפגשו בכל יום אחר הצהריים, בשעה עגולה, לשחק כדורגל. אין שום דבר מיוחד בפגישה דווקא בשעה עגולה, ודאי ובוודאי שלא למשחק כדורגל, אלא שמר זרח, מר יֶרַח וד"ר צמח היו בני שבעים, ובגיל הזה בדרך כלל נפגשים לשחק קלפים. בימי ראשון ורביעי עמד בשער מר זרח, בימי שני וחמישי מר יֶרַח, ובימי שלישי ושישי ד"ר צמח. בשבתות הם נחו ממשחק הכדורגל, ובשעה 12:00 בדיוק (שעה עגולה לכל הדעות) היו נפגשים באחת הדירות לאכול בורקס גבינה עגול וביצה (וכידוע לכל, חוק בל יעבור הוא שבורקס גבינה הוא משולש).
בשבת אביבית במיוחד התיישבו מר זרח ומר יֶרַח סביב השולחן העגול, ובשעה 12:00 בדיוק השתוקקו להתחיל לאכול. הם הביטו בשעון שוב ושוב, וכמעט רתחו מזעם כשד"ר צמח הופיע באיחור של שלוש דקות!
"מדוע איחרת?" שאלו.
"שלוש דקות זה לא ממש איחור", ענה הד"ר.
"זה איחור", אמר זרח.
"איחור מרגיז", הוסיף מר יֶרַח.
"אני חושב שכל עניין ההקפדה-על-זמנים יצא קצת מפרופורציה, ויש טעם שתשכילו לעגל פינות בעניין זה ובעניינים אחרים", השיב ד"ר צמח בתקיפות.
"כיצד אתה מעז?" רתח זרח. "שלוש דקות איחור לשעה עגולה כל כך, ואתה מכנה זאת 'לעגל פינות'? חוצפה".
הם המשיכו להתווכח, הבורקס התקרר, אבל לא מצב הרוח. בשעה 13:00 אמר יֶרַח: "איננו מסכימים, ואפילו שיש כאן שניים נגד אחד, אני מציע, לפנים משורת הדין, שנתייעץ באחרים, וזה שיפסיד, יזמין אותנו לקפה ועוגה לפנות ערב, עם שקיעת החמה".
"קפה ועוגה?" שאל ד"ר צמח.
"זאת התערבות. אל תתווכח".
***
עוד בטרם הספיקו השלושה לצאת מפתח הבניין העגול, והִנֵה ראו מקצה הרחוב את גברת שוויצר מתקרבת. ד"ר צמח ניסה למשוך את ידידיו לכיוון הנגדי. 'רק לא גברת שוויצר', חשב לעצמו, 'הרי אִתה באמת שאין לי שום סיכוי לעגל אף פינה'. אך על פניהם של מר זרח ומר יֶרַח כבר הופיע חיוך.
עוד לפני שסיימו לשאול את הגברת האם שלוש דקות הם איחור או רק פינה מתעגלת, אמרה הגברת בקול תקיף: "רבותיי, איחור זה איחור ואפילו דקה, ואני ממהרת, שלום ותודה".
"נדמה לי שיש לנו תשובה ומנצחים", אמר יֶרַח.
ד"ר צמח הרים גבה, אך לא אמר מילה. הם חזרו לביתם. יֶרַח וזרח נמנמו על הספה, בזמן שד"ר צמח המפסיד אפה עוגה.
"איזה ריח נפלא", אמר זרח בעודו נמתח על הספה.
"הבטן שלי מקרקרת נורא", הוסיף יֶרַח, וטפח קלות על כרסו העגלגלה.
"אתם מוזמנים להתיישב סביב השולחן", חייך ד"ר צמח.
הוא הוציא מן התנור תבנית מרובעת גדולה של עוגת שיש, והניח על השולחן.
"עוגה מרובעת?" צרח יֶרַח.
"גם בעניין זה תבקש מאתנו לעגל פינה?" שאל בכעס זרח.
"ודאי", אמר ד"ר צמח, וניגש למטבח. הוא הביא אִתו צלוחית קטנה וסכין, חתך בזהירות ועיגל את פינות העוגה, ולאחר הגיש לכל אחד מחבריו פרוסה. העוגה חוסלה, למעט הפינות.
אבל אל דאגה, ד"ר צמח חיסל גם אותן לאחר שחבריו שבו אל ביתם.
