מאת אורן זונדר
פרשות: נשא – בהעלותך
גוף האדם הנו מכונה משוכללת מאוד. כל תינוק נולד עם מערכת מפותחת של שרירים, גידים, עצמות ואיברים שעובדים יחדיו בתיאום מופלא. המחקר של גוף האדם מזַמן לנו כל כך הרבה הפתעות, ולמעשה, מִדֵי כמה שנים מגלים תחום חדש שעדיין לא נחקר דיו, ומחליטים לחקור אותו במלוא הרצינות.
מיטב החוקרים עוסקים היום בנִפלאות המוח האנושי. וככל שהמחקר מתקדם – כך מתברר שהמוח האנושי עובד בצורה כל כך מופלאה ומיוחדת, עד שכלל לא בטוח שניתן יהיה לפענח אֵי פעם את דרך פעולתו המדויקת. ניקח לדוגמה חלק קטן מפעילות המוח – החושים: חמישה חושים יש לאדם, וכל אחד מהם עובד בצורה שונה מאוד מחברו. חוש הטעם, למשל, מתרחש באֵזור הפה, וקשור לכל אחד מן האֵיברים הנמצאים בתוך חלל הפה. מתברר כי לכל טעם שאנו מרגישים יש קישור אחר אל חלקים אחרים במוח. ממש כמו בלחיצת כפתור: הטעם "מלוח" לוחץ על כפתור אחד, והטעם "חמוץ" על כפתור אחר. רק הטעם "מתוק" לוחץ ישירות על אֵזור העונג במוח. זה אולי מסביר את הפופולאריות של השוקולדים, הסוכריות, העוגיות, העוגות והממתקים לסוגיהם.
גם שמיעה היא חוש מדהים, ועיקרו – הפיכת גלי הקול המסתובבים באוויר העולם לכדי אותות שאנחנו יכולים לתת להם משמעות. תרגום הקולות, פענוחם והפיכתם לרצף הגיוני שיוצר מילה או מנגינה מוכרת הם פעילות סבוכה מאין כמוה, שהמוח האנושי מתחיל אותה בשלב המוקדם ביותר – תינוקות מסוגלים לשמוע עוד בבטן אימם, הרבה לפני שאר החושים, המתפתחים בשלב מאוחר יותר.
תכלת בעיניים
בפרשתנו ישנה התייחסות מפורשת לעוד אחד מן החוּשים – חוש הראייה. כל מי ששיחק את מִשחק הילדים "פרה עיוורת", יודע שמבלי לראות את הכיווּן שאנו הולכים אליו – קשה מאוד להסתדר. היכולת ליהנות מיופיו של נוף, מעננים סתמיים בשמי תכלת או מלֵיל ירח מלא קשורה לחוש המופלא הזה – חוש הראייה. מתברר גם כי המוח שלנו מפעיל את הזיכרון בהתאם לראייה, זאת בנוסף ליכולת המופלאה לכשעצמה לקלוט עצמים ולפענח אותם. כאשר אנחנו רואים משהו, בדרך כלל נזכור אותו, והוא "יקוטלג" במגירה מסוימת במוח שלנו. בבוא היום, כאשר נצטרך להשתמש באותו דבר שראינו – יהיה לנו הרבה יותר קל לשלוף אותו מהזיכרון החזותי שלנו (זיכרון של מראה או צורה, ולא של תוכן או של ריח, למשל).
ההתייחסות לחוש הראייה בפרשתנו היא התייחסות מקורית מאוד. באופן טִבעי היינו חושבים שהראייה היא מתנה שאין לנו צורך להתייחס אליה או להתאמץ בשבילה. התורה מלמדת אותנו שראייה היא משאב שיש לשמור עליו. לא לבזבז אותו או לטמא אותו במראות לא טובים. לכן התורה מזהירה אותנו: "לא תתורו אחרי עיניכם". התורה מעדיפה להשתמש בחוש החזותי דווקא לטובה, ולכן בזיכרון החזותי שלנו אנחנו צורבים את פתיל התכלת. מה פעולתו של פתיל התכלת? על זה אומרת התורה: "וראיתם אותו, וזכרתם את מצוות ה'". כל עוד התכלת נמצאת מול עינינו, נזכור את ה' ואת מצוותיו