מבית הכנסת – ללונה-פארק

מאת ד"ר ארי גרינספן

בגיליון 24 יצא המדור למסע "בעקבות ארון הקודש", וביחד גילינו ארונות קודש עתיקים ויפהפיים. לאמנות המתעסקת בחפצי קודש קוראים "יודאיקה". לפני כמאתיים שנה התחילו להופיע במזרח אירופה בתי כנסת מעוטרים באמנות יודאיקה מדהימה, המורכבת מגילופים מסובכים ותלת-ממדיים.

כיום אנחנו רגילים לראות בבתי הכנסת עיטורים של חיות ובהמות: אריות הרקומים על הפרוכת, חלונות עם ויטראז'ים של דגים או נשרים ועוד. אך היו תקופות שבהן היה נדיר מאוד למצוא זאת בבתי כנסת. לא כל הרבנים הסכימו לעיטורים הללו, ושו"תים (שאלות ותשובות) רבים נכתבו בעניין. הרבנים נחלקו אם אין המדובר בעבֵרה על האיסור המפורש "לא תעשה לך כל פסל ותמונה", והיו רבנים שחששו ממראית עין – שמא הגוי שעובר ליד בית הכנסת יחשוב שהיהודים מתפללים, חלילה, לחיה הרקומה על הפרוכת, ולא לקדוש-ברוך-הוא.

מאחורי הסמלים

כפי שברור לכולנו כיום, אמנות היודאיקה ניצחה, וכך במשך מאות בשנים נבנו בתי כנסת מדהימים ביופיים, מעוטרים ומגולפים. האמנות הגיע לשיא תפארתה לפני כמאתיים שנה, כאשר העיטורים נעשו מדויקים יותר ויותר ואף תלת-ממדיים. בעידן הממוחשב, שבו הכל נעשה בלחיצת עכבר, קשה להבין כמה אלפי שעות הושקעו ביצירות האמנות בבתי הכנסת העתיקים. קחו לדוגמה את בית הכנסת ברומניה: אם נסתכל בתמונת ארון הקודש, נוכל לזהות מעל הפרוכת סדרה של גילופים וציורים הכוללים אריות, כבשים, קופים, עופות, דגים ונשרים, מעוטרים עם פרחים, כתרים, עשרת הדִברות וידי כהנים המברכים את עם ישראל.

לכל פרט ופרט על הפרוכת הזו יש משמעות: הדגים, לדוגמה, הם סימן לברכה ביהדות, כמו גם ידי הכהנים המברכים את העם. הנשר מסמל את הקדוש-ברוך-הוא השומר על עם ישראל – הם גוזליו. עשרת הדברות מזכירים לנו את מתן התורה.

למראה יצירות האמנות הללו, עולה השאלה מי היו אותם אמנים מסתוריים שטרחו (לעתים שנים על גבי שנים), כדי לייצר אמנות בבית הכנסת, ולאן הם נעלמו? אחרי שנת 1,900 כמעט ולא נבנו עוד בתי כנסת חדשים שבהם ישנה אמנות יהודית מורכבת.

התשובה מגיעה, כרגיל, ממקור בלתי צפוי: בסוף המאה ה-19 היו רוב יהודי אירופה תחת השלטון הרוסי, ומצבם היה רע ביותר: חולי, עוני מר ורעב היו מנת חלקם. לרבים לא היה כלל אוכל להניח על שולחנם. בנוסף, בשנים ההן עדיין שלטה גזֵרת הקנטוניסטים, אשר חייבה יהודים רבים להתגייס לצבא לתקופות ארוכות – עד 25 שנים. ילדים יהודיים נחטפו מן הכפרים ונשלחו לצבא, שם שכחו את יהדותם. נוכח הצרות הללו חיפשו היהודים עתיד במקום אחר, ומאות-אלפים מצאו מִקלט באמריקה, שם עבדו קשה בעבודות פשוטות על מנת לפרנס את משפחתם. באותה תקופה החלו לקום בארצות הברית אתרי נופש, שהמובילים והמצליחים שבהם היו בקוני-איילנד, סמוך לברוקלין, ניו-יורק – מקום משכנם של אותם יהודים שהיגרו מפולין ומרוסיה.

פרנסה חדשה בעולם החדש

באותה תקופה ממש החלה גם התפתחות מדעית וטכנולוגית מואצת, והמצאות חדשות צצו חדשות לבקרים. אחת מהן, שהפכה לפופולארית ביותר, היתה הסחרחרת – אותו מתקן של סוסים המסתובב במהירות לצלילי מוסיקה עליזה. תאמינו או לא, לפני 120 שנים זה נחשב לשיא הכיף.

האמנים היהודים האומללים, שנאלצו לעזוב את מולדתם ואת אומנותם-אמנותם, חיפשו עבודה בבניית בתי כנסת בארץ החדשה, אך לשווא. בארצות הברית לא נבנו בתי כנסת רבים. לעומת זאת, היו חסרים אמנים טובים לייצור סוסים ואריות לסחרחרות החדשות. כך מצאו להם אמני בתי הכנסת פרנסה. ובאמת, איש לא יכול היה לייצר בעלי חיים מדויקים ברמתם של האמנים היהודים שהתמחו בכך עשרות בשנים בבתי הכנסת.

אם תסתכלו בתמונת בית החרושת לסחרחרות, תוכלו לראות מעל הדלת, ברקע, את עשרת הדִברות והאריות בצדדיהם. האמנים המהגרים שעובדים ברקע כנראה הביאו את זה אִתם מבית כנסת כלשהו.

כישרונות ניתנים לנו כמתנה על ידי הקדוש-ברוך-הוא, השאלה היא לאיזו מטרה משתמשים בהם. ממש כמו בצלאל בן אורי, שתרם את כישרונו לבניית המִשכן, ניתן לתרום את הכישרון האמנותי לקודש.

הוא נוסע לחורים בכל קצה בגלובוס, ומחפש אחר שרידים של קהילות יהודיות נידחות, במטרה להחזיר את המסורת האבודה שלהן. הוא ביקר במדינות שכף רגלו של ישראלי לא דרכה בהן, חפר במרתפים חשוכים ומצא אוצרות מופלאים. הוא ד"ר ארי גרינספן – מוהל, שוחט, רופא שיניים וסוג של אינדיאנה ג'ונס יהודי – וזה המדור שלו.