סוף סוף מסתיימת תקופת "האוויר השרוף". לא שמעתם עליה? מדובר בחודשיים שבין פורים לל"ג בעומר. זה מתחיל עם ריח הנפצים והקפצונים השרופים של פורים, ממשיך לשריפה של ממש (בביעור חמץ) בפסח, משם הבעירה מתגברת למנגל הכללי של יום העצמאות, ועד לשיאה של האש – במדורת ל"ג בעומר. ובשלב זה, בבת אחת, אנו עוזבים את קופסת הגפרורים. בקרוב עוגות הגבינה של שבועות יקררו אותנו בחזרה. אז מה המשמעות של כל האש הזאת? בדתות ובתרבויות רבות, כמו גם ביהדות, אש מסמלת טוהרה. היא מופיעה בתלמוד ובגמרא כמפרידה העולם הרוחני לבין החומריות הטמאה. כך לגבי צדיקים שפרשו מהעולם הגשמי והיו מוקפים אש. גם אצל בני ישראל הייתה הפרדה באמצעות עמוד האש, בינם לבין המצרים. והאש, בל נשכח, עם כל הסכנה שבה – היא אחד הכלים החשובים ביותר שהעניק אלוקים לבני האדם כדי שיחיו כמו בני אדם. אז שיהיה לכולנו חג שמח. ובזהירות עם המרשמלו – הוא עושה כאבי בטן (אם שאלתם את עצמכם מאיפה יצא המרשמלו הראשון, דפדפו ל"מתחכמים") שלכם, ליאת
