המדור לילדים שאוהבים עברית!
מאת אריאל שרפר
יישום-לב
אחד הדברים האהובים עליי בשפה העברית הוא העובדה שמדובר בשפה חיה ונושמת, המתאימה את עצמה לישראלי שמשתמש בה, ושבכל יום רוצה להתפתח מהר יותר מכולם ולהיות ראשון בכל דבר. אבל הבעיה היא שלמרות שהשפה העברית מתפתחת ומוצאת תרגומים לכל מונח לועזי חדש, הישראלים בדרך כלל רוצים כל כך להיות חלק מהעולם הגדול, עד שהם שוכחים את השפה היפה שלהם. כך קרה עם המילה הבינלאומית "אפליקציה". המילה הזאת, שבמקורה הלועזי הייתה שימושית יותר לכינוי טופסי בקשה שהגיש מועמד למשרה נחשקת כלשהי, הפכה עם פיתוח הטכנולוגיה הסלולרית והממוחשבת לתיאור של כלל האפשרויות והתכונות של המחשב הנייד, או מחשב הלוח הידוע יותר בכינויו "טאבלט". האקדמיה ללשון העברית בחרה במונח "יישום" כדי להחליף את האפליקציה הלועזית. אתם חושבים שמישהו שם לב? לא ממש. לצערי, חנות האפליקציות לא הפכה לחנות היישומים. המילה הלועזית עדיין שולטת במרחב הציבורי והמרושת, ואף אחד אינו מבין שיישום הוא גם מלשון "לשים", כלומר להניח את הדברים כשולחן ערוך לפני האדם, או להעלות אותם על השולחן המדומה במחשב. כמו שאומרים למישהו שרוצים שיחשוף את כל הסודות שלו: שים את הדברים על השולחן. אז מה דעתכם לנסות רק לשבוע ימים להחליף את האפליקציה ביישום, ולראות איך זה נשמע לכם? אני בטוח שלא יהיה קשה ליישם את זה. או לאפלקץ את זה.
ביטוי אחד בשבוע
"נתן בכוס עינו"
משמעותו: שתה יין, התבסם, השתכר.
מקור הביטוי הוא פסוק בספר משלי (כג, לא): "כִּי יִתֵּן בַּכּוֹס (בכיס) עֵינוֹ יִתְהַלֵּךְ בְּמֵישָׁרִים."
פירוש הביטוי הוא שהאדם הצמא למשקה המשמח לבב אנוש ממקד את מבטו במה שנמצא בכלי המכיל את המשקה, בזמן שהמוזג, ששם לפניו את המשקה, מתמקד בעיקר במה שנמצא על גופו של האדם, כלומר בארנקו.
ההסבר לביטוי מופיע במדרש רבה לספר ויקרא, שם כתוב:
***ועכשיו בגופן של ציטוט מחז"ל:
"כי ייתן בכוס עינו" – בכיס כתיב, לשון נקי הוא, כדכתיב (משלי א, יד) "כיס אחד יהיה לכולנו". דבר אחר: "כי ייתן בכוס עינו" – הוא נותן עינו בכוס וחנווני נותן עיניו בכיס.
לשון צוחקת
טירון שקיבל משימה אחראית: סמ"ח עליו (סמ"ח ראשי תיבות: סמל מחלקה)
יין מזמרת הארץ: אביו גפן
זמר ומלחין: רון בלב ועט ביד
תלמיד טוב בטבע: חורש טבעי
מעמיס מוצרי מאפה: לא עלה לחם לבדו
נסו לומר בקצב מהיר: בסאם שם בבשמים שומשומים מבושמים.
פתחון פה
והפעם: נעמי שמר
נעמי שמר נולדה בשנת תר"ץ (1930) ונפטרה בשנת תשס"ד (2004). פזמונאית, מלחינה וזמרת ישראלית שזכתה בפרס ישראל בתחום זמר עברי. כתבה שירים אהובים ומוכרים לילדים, ובהם "אלף בית", "הדואר בא היום", "שנים עשר ירחים", "לטיול יצאנו" ו"אצלנו בחצר". שירה המפורסם ביותר הוא "ירושלים של זהב", והוא אף נבחר לשיר היובל של ישראל. בשיריה מביעה שמר אהבה רבה לארץ ישראל ולשפה העברית.
אותיות מצטטות
"אַל נָא תַּעֲקֹר נָטוּעַ, אַל תִּשְׁכַּח אֶת הַתִּקְוָה, הֲשִׁיבֵנִי וְאָשׁוּבָה אֶל הָאָרֶץ הַטּוֹבָה."
השיר "על כל אלה", שידוע גם בשם "על הדבש ועל העוקץ", מוכר בעיקר בביצוע של הזמר יוסי בנאי ז"ל, ששר אותו כשיר סיום להופעתו "אני וסימון ומואיז הקטן". רבים פירשו את השיר כמהלל את הצניעות וההסתפקות במועט, בגלל הפזמון המבקש מהבורא לשמור על כל מה שיש לנו.
"כָּל זֶה אֵינוֹ מָשָׁל וְלֹא חֲלוֹם, זֶה נָכוֹן כָּאוֹר בַּצָּהֳרַיִם. כָּל זֶה יָבוֹא מָחָר אִם לֹא הַיּוֹם, וְאִם לֹא מָחָר – אָז מָחְרָתַיִם."
"מחר" נחשב לאחד משירי התקווה לשלום המפורסמים ביותר, והוא הושמע רבות בטקסים צבאיים של צה"ל ובאירועים ממלכתיים של מדינת ישראל. השיר מתאר את המציאות התנ"כית: "לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה" (ישעיהו ב ד). אבל שמר כותבת בפזמון שאולי כל זה לא יקרה מחר, אך יש תקווה, והמתואר בשיר עוד יהפוך יום אחד למציאות.
"לֹא לַשָּׁוְא, אָחִי, חָצַבְתָּ לְבִנְיָן חָדָשׁ, כִּי מִן הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה יִבָּנֶה הַמִּקְדָּשׁ."
קטע זה מתוך "שירו של אבא" מדבר על כך שממעשים קטנים וצירוף כוחות נוצר מעשה גדול כמו בניין המקדש.
"כִּי שְׁמֵךְ צוֹרֵב אֶת הַשְּׂפָתַיִם כִּנְשִׁיקַת שָׂרָף, אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלַיִם אֲשֶׁר כֻּלָּהּ זָהָב."
"ירושלים של זהב" הוא שירה האהוב והמוכר ביותר של נעמי שמר, שנבחר גם לשיר היובל של ישראל. השורה הפותחת את הפזמון "ירושלים של זהב" לקוחה מסיפור המיוחס לרבי עקיבא, שבעוניו הרב אמר לרחל אשתו שאילו היה יכול היה מביא לה תכשיט זהב יקר שחקוקה בו צורת ירושלים. בשיר כללה שמר הרבה סימנים יהודיים הקשורים בשחרור ירושלים, כמו שופר בהר הבית, שרף – כינוי למלאך, וגם הקשר שבין הזהב הצהוב לאור, שהוא סימן לדבר קדוש ויפה.
"יש מילים שמחלישות את השפה, מנמיכות את הפרופיל שלה, מוחקות את הישגיה."
זהו ציטוט מראיון עיתונאי של נעמי שמר, שבו נשאלה בין היתר על השימוש בשפה העברית בשירה החדשה שלא תמיד מוסיפה כבוד ללשון הקודש. התשובה מוכיחה שנעמי שמר הקפידה בשירתה לשמור על כללי העברית, בלי לוותר, גם אם משמעות הדבר היא שבמשך השנים נתפסו שיריה כשירי ארץ ישראל הישנה והטובה.
אותיות מצותתות
מי אמר "לא נכשלתי, רק מצאתי 10,000 דרכים שלא יצליחו"?
תמונה: freedigitalphotos.net