מתחת לאדמה

אורן זונדר

המבצע היה חשוב, וראש הממשלה דוד בן גוריון והרמטכ"ל ישבו לתכנן את פרטיו. היה חשש שהמסתננים הירדנים יהרסו הכול. אז הוחלט כי 'ההגנה הטובה ביותר היא התקפה': חיילים רבים הוזרמו למקום, וחיל ההנדסה הכין גשרים מיוחדים שיובילו את הלוחמים בבטחה, כדי לבצע את המשימה. הנחל הקרוב לגבול ירדן היה כמרקחה…

לא. לא הייתה זו התקפה על בסיס סודי בגבול הירדני, אלא חפירת הצלה ארכיאולוגית. בחסות מדינת ישראל, יצא הרמטכ"ל יגָאֵל ידין( שהיה גם ארכיאולוג) לחפור את המערה בנחל משמר. שם, גילה את האוצר הגדול ביותר שיכול ארכיאולוג למצוא: כלי בישול, בקבוקי בושם ומאות תעודות עבריות מימי מרד בר כוכבא.

"הוא היה גיבור…”?

בל"ג בעומר אנחנו נוהגים לציין שלוש דמויות חשובות: רבי עקיבא, שבגלל מות תלמידיו אנחנו אבלים בימי הספירה; רבי שמעון בר יוחאי, תלמידו של ר' עקיבא, שיום פטירתו הוא בל"ג בעומר; ושמעון בר כוכבא, מנהיג המרד ברומאים. עם השנים והגלויות, אנחנו זוכרים בעיקר את רבי עקיבא ותלמידיו, ומשתדלים באמת לנהוג כבוד האחד בשני. דמותו של בר כוכבא נשארה קצת מסתורית. אמנם, ידוע שרבי עקיבא, הצטרף לצבאו של בר כוכבא כאחד הלוחמים. רבי עקיבא אמר על בר כוכבא שהוא התגשמות הפסוק "דרך כוכב מיעקב" – מי שיביא את הגאולה. ובכן, מספרים על בר כוכבא שהיה גיבור מלחמה, אבל פרט למה שנכתב עליו בתלמוד שלנו, כמה מאות שנים לאחר מותו, לא היו לנו שום פרטים שיכולים לפרט לנו מי היה האיש ומה היה פועלו.

היו כאלו שאפילו סברו כי מדובר בדמות אגדית ולא מישהו שהתקיים במציאות.

אימה במערה

ואז, החפירות במערות שונות במדבר יהודה שינו את המצב לגמרי….

מדמות עלומה ומסתורית מצאנו פתאום מכתבים חתומים – בכתב ידו של בר כוכבא!  פתאום התברר, ששמו של בר כוכבא הוא בכל בר כושֹבא (ולפעמים כוסבה). בר כוסבה היה מנהיג צבאי נמרץ, ששלח את אגרותיו לכל רחבי הצבא, ואף חתם על מכתביו בתור "שמעון בר כוסבה הנשיא על ישראל". הוא הנהיג את הלוחמים היהודים במרד נגד הרומאים וכמו כל מפקד צבאי, דאג שהמשמעת בצבאו תהיה חזקה.

באחד המכתבים כתב:

"משמעון בן כוסבה ליהושע בן גלגולה שלום. מעיד אני עלי ת'שמים שאני נותן ת'כבלים ברגליכם כמו שעסיתי לבן עפלול"

ובתרגום לעברית שלנו:

"יהושע היקר, שלום! אם לא תשמע בקולי אני אכבול אותך כמו שעשיתי לבן-עפלול.”

כן…. עדינות רבה לא הייתה שם. וגם לא במכתב הבא, בפקודה לאנשי עין גדי:

"וכל איש תקועי אשר ימצא אצלכם – הבתים אשר ישתכנו בתוכם – יישרפו.”

אבל מצד שני, בר כוסבה (בר כוכבא) היה גם מנהיג יהודי שורשי ודאג לכך שהמצוות יתקיימו במחנה הצבאי כמו שצריך. באחד המכתבים שנכתבו בשפה הארמית הוא כתב (בתרגום לעברית):

"שלחתי לך שני חמורים כדי שתשלח עמהם שני אנשים כדי שיעמיסו וישלחו למחנה אצלך לולבים ואתרוגים. ואתה שלח אחרים מאצלך ויביאו לך הדסים וערבות, והתקן אותם ושלח אותם למחנה… היה שלום.”

בשמים ומחרוזות

בתוך המערה (שנמצאת ליד היישוב עין גדי במדבר יהודה) נמצאו עוד מכתבים ופריטים רבים של אנשים שונים שהתחבאו בתוכה מאימת הרומאים, והם אלו שהביאו לתוכה את החפצים האישיים שלהם. כך נמצאו שם כל זכוכית שלמים (!) בקבוקי בושם, מטבעות, טליתות, חרוזים וכלי איפור וכן אוסף מכתבים של אישה בשם בבתא, אישה עשירה ובעלת נכסים רבים שהביאה את שטרי המכר של משפחתה לתוך המערה, ושם הם נמצאו אלפי שנים לאחר שהובאו לשם.

מנוחה נכונה

על פי הממצאים שהתגלו במערה, אפשר לדעת מה עלה גורלם של אנשי עין גדי במהלך המרד נגד החשמונאים. כמו כל היישובים היהודים באזור יהודה, גם עין גדי, היישוב המבודד לחוף ים המלח סבל ממצור רומאי. הרומאים לא הניחו אף יישוב יהודי בשקט, והביאו כוחות מתוגברים כדי לצור על היישובים השונים והרגו את כל תושביהם. היהודים שניסו להימלט אל מערות המסתור נמצאו על ידי הרומאים שהיו נחושים לחסל את המרד ואיתו את המורדים. לא סתם אמרו חז"ל שהחורבן שהביא מרד בר כוכבא היה אפילו קשה יותר מהחורבן בימי המרד שבו חרב בית המקדש, 70 שנים קודם לכן. לתושבי עין גדי היה גורל שונה מעט. מתברר כי הם התחבאו בתוך המערה, אליה נמלטו עם רכושם, אך לא יכלו לצאת ממנה, כיוון שמעליהם ישבו חיילים רומאים ולא נתנו להם לצאת כדי להביא אוכל ומים. ככל הנראה, האנשים נספו בהיותם בתוך המערה, וכך, אלפי שנים מאוחר יותר, מצאו אותם צאצאיהם, חיילי הצבא היהודי המודרני. מאוחר יותר, נלקחו עצמות הנפטרים והובאו לקבורה על ידי הרב הראשי, הרב שלמה גורן, מחוץ למערה בה מצאו את מותם.

חץ, קשת וכל השאר

אמנם, מרד בר כוכבא נחל כישלון חרוץ, ויהודי אזור יהודה גורשו ממנה, ולא הורשו לשבת בה עוד. גם את גאולת ישראל לא הצליח בר כוכבא להביא, למרות תמיכתו של רבי עקיבא. אבל הוא השאיר לנו מסר חשוב על אמונה. הנה, אלפיים שנה לאחר כישלונו של המרד, אנחנו היהודים חיים במדינתנו החופשית, ואילו  הרומאים – הם כבר מזמן לא איתנו. לא רק בגלל שנחלש כוחם. לא רק בגלל שהיו עובדי אלילים, אלא בעיקר בגלל שהם ניסו להילחם בעם הסגולה הקטן אך האמיץ, שבסופו של דבר, גם אם המאבק הוא ארוך וקשה, יודע שהניצחון בוא יבוא.