כתבה: שגית הורוביץ
צילם: עופר בריל
השבוע צוין בטקס חגיגי אירוע הפרידה השנתי מהסיסים שפקדו את ארצנו בחודשים האחרונים. האירוע נעשה בשיתוף אגודת ידידי הסיסים, החברה להגנת הטבע, קרן הדוכיפת ובית החולים לחיות בר. אין הרבה ציפורים שזוכות למחווה שכזו ולאירוע כה ססגוני ומרגש.
שני ציפורי סיס שטופלו בבית החולים שלנו לחיות בר הושבו לטבע באותו מעמד חגיגי ועשרות חובבי סיסים צפו במעופם של שני גוזלים שגדלו ובגרו בבית החולים ושבו אל אחיהם שבטבע.
ציפור מיוחדת היא הסיס ולא לשווא יש לה לא מעט חובבים שלא לומר מעריצים בכל רחבי העולם.
העובדה שמהרגע שגוזל מתבגר ועף הוא לא מפסיק להתעופף עד לרגע הטלת הביצים והטיפול בגוזלים מפליאה לא פעם את הצפרים הרבים שעוקבים אחריהם וחוקרים את התנהגותם.
ציפור קטנה בעלת יכולות מופלאות. הסיסים עושים באוויר הכול: הם אוכלים ואפילו ישנים תוך כדי תעופה ומסוגלים לחיות גם בתנאים קשים מאוד.
מצוקת הדיור של הסיסים
לסיסים קשר הדוק לבני האדם והם מקננים בתוך כתלים וידועה במיוחד קבוצה של 88 זוגות שמקננים בכותל המערבי. באירופה הם מכונים ציפור 100 הימים, כיוון שהם נמצאים באזורי הקינון שלהם באירופה 100 ימים בדיוק ואז נודדים, בישראל הם נמצאים קצת יותר.
בית החולים לחיות בר של הספארי ורשות הטבע והגנים מטפל מידי שנה בכמה עשרות סיסים, בוגרים וגוזלים. הגוזלים, מגיעים לטיפול כיוון שהם נופלים מקניהם כתוצאה מ"מצוקת הדיור" שאליה הם נקלעים משום שהם נאלצים להסתפק במקומות קינון מצומצמים ביותר כחורים בבלוקים שבבנייני קומות. השנה הגיעו לבית החולים שלנו יותר ממאה סיסים וכול שניים או שלושה מהגוזלים הוכנסו לתיבות קינון מיוחדות.
אוכל מיוחד במינו
בניגוד לגוזלים אחרים, גוזלי הסיס אינם פותחים את מקורם כשהם רעבים, כיוון שבטבע הוריהם מקיאים עבורם בולוסים- כדורים שמורכבים מיתושים, יבחושים, פשפשים וזבובים אותם הם לוכדים במעופם ובעזרת הריר שבפיהם מדביקים את כל אלו לכדי כדורונים דחוסים. בכל בולוס כזה יש יותר מ-1000 חרקים וגודלו כגודל חרצן של זית אם כי ישנם גם בולוסים גדולים בהרבה. המטפלים מנסים לדמות את הטיפול ההורי וצריכים להאכיל כל אחד מהגוזלים בין שש לשמונה פעמים ביום ולהשוות את כמות המזון לזו שהם אוכלים בטבע. בטבע, ההורים צדים ביום כמות לא מבוטלת של חרקים שמגיעה לכדי 20,000 חרקים ביום לגוזלים המצויים בקן.
בבית החולים, מדובר בעבודה מסביב לשעון ולכן השנה, בעזרתם האדיבה של "קרן הדוכיפת" הגיעה לבית החולים טינה סטיגרוולד מומחית לטיפול בסיסים מפרנקפורט שעבדה באחד מהמרכזים הגדולים ביותר באירופה לטיפול בסיסים.טינה מנהלת את הגוזליה של בית החולים ובעיקר מקפידה להאכיל בעדינות ובזהירות את הסיסים הרבים שמגיעים לטיפול.
הזדמנות של פעם בחיים
לכל גוזל יש הזדמנות אחת בחיים לעוף. כאשר הגוזלים מגיעים לבגרות הם נעמדים על שתי רגליהם מנופפים מעט בכנפיים ואז יוצאים לתעופה ארוכה שתמשך שלוש שנים ברציפות. גוזל שנכשל ביום התעופה הגדול לא יוכל לעוף יותר לעולם. אצלנו כמובן שיש גם הזדמנות נוספת לאלו שכשלו והם חוזרים לעוד טיפול קצר עד שיוכלו לנסות את מזלם בשנית.
בבית החולים שלנו, בודקים מידי יום את אורך הנוצות ומשקל גופם וביום המתאים משיבים אותם לטבע. אז מדובר בחגיגה גדולה, בדיוק כמו זו שצפיתי בה השבוע מגג הבניין האקולוגי בתל אביב, תוך שניות חברו אל הצעירים, סיסים בוגרים מכל עבר ואספו אותם אליהם למעוף חייהם הבלתי נגמר.
תמונה: freedigital photos.net