כתבה: פנינה גפן
צילם: גרשון אלינסון
לפני שיהודה נוימן נפל בשבי הירדנים במלחמת השחרור, הוא הספיק להחביא רובים, ציוד אישי ואפילו משדר בתוך בור של בית שימוש. שנים לאחר מכן החפצים הללו הוצאו מן הבור וכיום הם מוצגים במוזיאון קטן בעין צורים
יום לפני ההכרזה על קום המדינה, נפלה גוש עציון בידי הירדנים. ביום נפילת הגוש, זרקו חברי עין צורים אל בור בית השימוש כמה מהחפצים ששימשו את חברי הגרעין – פחיות עם שמות החברים בהם סימנו תורניות עבודה, כמה רובי סטן וכדורים וגם את המשדר, רגע לאחר ששידר את שידורו האחרון. עשרים שנה שכב הציוד בתוך הבור עד שלאחר מלחמת ששת הימים קרא יהודה נוימן לכמה מחבריו מראש צורים ויחד הלכו לחפש אחר הבור. כעבור חצי יום של חפירות מתישות נמצא השלל שהוסתר.
את הממצאים שנשארו בבור, יחד עם פריטים רבים נוספים אפשר למצוא כיום במוזיאון קטן בעין צורים, היושב במקלט קטן בקיבוץ. יהודה נוימן, כיום בן 86, מתגורר בסמוך למוזיאון ואחראי על האוסף המגוון. 'המקלט של יהודה' אינו גדול, אך צופן בחובו פריטים מרהיבים אשר מאחורי כל אחד מהם מסתתר סיפור. בנוסף לאוסף המיוחד שהגיע ממלחמת העצמאות ומתקופת השבי של נוימן וחבריו, מוחזקים בחלל נפרד פריטים נוספים מתוך עולם ישן שהולך ונעלם – מגהץ פחמים, סבון של פעם, פרימוס קטן, קרש כביסה ועוד.
החדשות הגיעו על סוס
בכ"ח בתשרי תש"ז, לאחר המתנה דרוכה, גרעין של חברי ביריה וטירת צבי, עלה על הקרקע באבו זֵיד דאז, ובזכות מעיין קטן שנבע במקום וסביבה טרשית למהדרין, המקום זכה לשם 'עין צורים' – שם יושב כיום קיבוץ ראש צורים. "מיהרנו להקים מבנה עם גג כי התקנות קבעו היתרי קיום רק למבנים בעלי גג" מספר יהודה. ""את המים שלנו קיבלנו במיכלית שהגיעה מירושלים. עד אז חיינו טוב עם השכנים הערבים. הם היו מגיעים לבקר אותנו ואנחנו היינו הולכים לבקר אותם. היינו נוהגים לעלות על אוטובוס ערבי שיצא מירושלים לחברון ולרדת באמצע הדרך. הבעיות התחילו ב-29 בנובמבר (יז כסלו תש"ח), כשבאו"ם הכריזו על חלוקת ארץ ישראל לשתי מדינות, ליהודים ולערבים. אנשי הגרעין שלנו לא ידעו דבר על הההכרזה, לא היה לנו לא רדיו ולא חשמל, ורק כשהשומר מכפר עציון הגיע אלינו רכוב על הסוס קיבלנו את החדשות".
מיד אחרי ההכרזה התחילו 'מאורעות' – אז עוד אף אחד לא קרא לזה מלחמה. התקפה על אוטובוס נוסעים שעבר ליד פתח תקוה בדרכו מנתניה לירושלים גרמה לפצועים והרוגים. זו היתה התקרית הראשונה שהפכה למלחמת השחרור. "גם אנחנו התחלנו להיות זהירים יותר. הגברנו את השמירות והסיורים עד שבכ"ח בכסלו הותקפו מכוניות מירושלים לגוש עציון ונהרגו עשרה חברים מאנשי גוש עציון והנוטרים. בהמשך הותקפה גם שיירת הל"ה המפורסמת ואיבדנו חברים רבים. המצב הלך והתדרדר, אי אפשר היה לנוע מירושלים לגוש עציון ולהיפך".
קמח מן השמים
"הגוש היה מנותק לחלוטין. המפלט האחרון שלנו היה בצורת פרימוסים, מטוסים קטנטנים שיכלנו לשאת רק טיס ועוד משקל של50 ק"גבלבד. טייסי הפרימוס פחדו להנמיך טוס ולכן הם זרקו את האספקה מגובה רב. לא תמיד האספקה צנחה אל תוך היישובים, אך כשזה כן היה קורה, אנשים שהיו בסביבה נצבעו בלבן בגלל הקמח, הנשק או התחמושת שהתפזר סביב".
בגוש הוחלט להכשיר שטח לנחיתה, והפייפרים שיכלו להכיל משקל מועט הביאו לעיתים עיתונים ודואר ולעיתים לוחם אחד בלבד שהצטרף לכוחות המגינים. תוך חודש הצטברו כ-20 לוחמים שזכו לכינוי 'הפלוגה המוטסת', כולם מהחי"ש הדתי בתל אביב בפיקודו של אליהו חן ציון. את שטח הנחיתה, אגב, ניתן לראות עד היום באיזור שבין כפר עציון לאלון שבות.
הקצין הירדני התפעל
"יום לפני הכניעה קיבלנו שדר מהמפקדה בתל אביב בנושא מו"מ (משא ומתן) על כניעה. כעסנו על כך כי רובינו היינו ילדי הארץ שחונכנו לכך שלעולם לא נכנעים או נוטשים נקודת התיישבות אך לא היתה לנו ברירה וקיבלנו הוראה לאסוף את הנשק. באופן אבסורדי הלגיון הוא זה שבא לשמור עלינו מפני האספסוף. קצין הלגיון אחמד בק, לא האמין שיש לנו כל כך מעט נשק. הוא אמר לנו: 'אם הצלחתם לעצור אותנו במשך יומיים רק עם הנשק הזה, אני צריך 50 כמוכם וכובש את תל אביב מיד'. לפני היציאה לשבי ביקשתי לקחת איתי את חמשת חומשי התורה עם פירוש הכתב והקבלה שקיבלתי מאבי כשיצאתי לגוש, אך כשהגעתי לצריף הערבים כבר היו עסוקים בלריב מי לוקח מה ולא יכולתי לקחת דבר".
מה עושים עם ביסקוויט עתיק?
תקופת השבי, שארכה עשרה חודשים – מהם שלושה שבועות בחברון – סיפקה למוזיאון של נוימן כמה וכמה פריטים מעניינים. "קיבלנו בגדים ושקי שינה. את הבגדים שמרנו ליום היציאה שלנו מהשבי, ובמחנה הסתובבנו רק עם מכנסי התעמלות". הביגוד שקיבל נוימן, יחד עם כובעי גרב ופריטי לבוש נוספים ניתן למצוא בין המוצגים. "הלגיונרים נתנו לנו פחי ביסקוויטים שיוצרו עבור הצבא הבריטי במלחמת העולם השניה. על האריזה היה כתוב שתאריך התפוגה הוא בשנת 1943 ואנחנו קיבלנו את הביסקוויטים ב-1949. כמובן שהביסקוויטים היו מתולעים והצלב האדום העניק לנו אחרים במקומם. הביסקוויטים הישנים שימשו אותנו להבערת אש בימים קרים".
ספר תורה שחזר מן השבי
במוזיאון מצוי גם דגל מצוייר שהיה במחנה השבויים. על צד אחד של הדגל כתוב 'צבא ההגנה לישראל' ומצידו השני 'מחנה השבויים אום ג'אמל'.
מוצג נוסף במקום הוא נרתיק תפילין. במחנה קיבל נוימן זוג תפילין במקום אלו שנותרו במשלט המוכתר ממנו נאלצו לסגת. על נרתיק התפילין כתוב 'השירות הדתי לחייל בצבא ההגנה לישראל' ונוימן התגאה בהם עד מאד. הוא מספר שכשארגן מפגש שבויי מחנה אום ג'מאל בירדן ב-1996 (מפגש בו השתתפו 350 איש!) התקשר אליו הרב שאר יישוב הכהן והציע לו להניח את תפיליו במחנה ולסגור כך מעגל.
עוד במוזיאון – חלקיק אדמה מבור המסתור, ברכת הגומל בכתב ידו של הלוחם אוריאל אופק ומעיל של אחד משני ספרי התורה שהיו בעין צורים. "כשהערבים נכנסו לבית הכנסת שלנו, שהיה בחדר האוכל, אחד מהם נטל את ספר התורה הגדול שהיה שם. חברי שמחה כהן ז"ל משך ממנו בכח את ספר התורה ולקח אותו איתו אל המחנה. את ספר התורה הקטן לקחו איתן השבויות חזרה לארץ".
המוזיאון של יהודה פתוח בתיאום מראש – 08-8588253
תמונה: freedigitalphotos.net