עץ ערמון עתיק בן מאה וחמישים שנים עמד בחצר האחורית של הבניין שבו הסתתרה משפחתה של אנה פרנק, בזמן שהנאצים כבשו את הולנד במלחמת העולם השנייה. אנה הסתתרה מאימת הנאצים עם הוריה, אחותה וארבעה יהודים נוספים בעליית גג באמסטרדם בזמן המלחמה. את התקופה שעברה עליהם תיארה אנה ביומן שקיבלה מאביה לפני המלחמה. לרוע המזל, עקב הלשנה התגלתה דירת המסתור. כל המסתתרים בה, כולל אנה ומשפחתה, נשלחו למחנות ההשמדה. משם חזר בחיים רק אוטו פרנק, אביה של אנה. עם חזרתו הגישה לו מיפ חיס, מזכירתו הנאמנה שבביתה התחבאו, את יומנה של אנה שהתגלה על ידיה. ביומנה תיעדה אנה את העובר עליה ועל משפחתה, את דאגותיה ומחשבותיה. היא תיארה את עץ הערמונים שנראה דרך חלון דירת המסתור הצפופה, ובין השאר כתבה כי עץ הערמונים מעודד את רוחה ועוזר לה להתמודד עם התקופה הקשה. כך כתבה ביומנה: "כמעט בכל בוקר אני הולכת לעליית הגג כדי לנקות את ריאותיי מהאוויר הדחוס. ממקום הישיבה האהוב עליי על הרצפה אני מביטה כלפי מעלה, אל השמים הכחולים, אל עץ הערמון שעל ענפיו זוהרות טיפות גשם קטנות שנראות כמו טיפות כסופות, ואל השחפים והציפורים האחרות הנישאים על כנפי הרוח. כל עוד קיימים כל אלה ואני יכולה לראות אותם, את השמש, את השמים הבהירים… אינני יכולה להיות אומללה".
במשך הזמן הפך עץ הערמון לסמל של תקווה עבור המבקרים הרבים הפוקדים את דירת המסתור של אנה באמסטרדם, ולכן כשהחל העץ הקשיש לגווע, ולבסוף קרס סופית בקיץ האחרון, החליטה עיריית אמסטרדם שלא לתת לו להיעלם כליל. לפני שקרס נלקחו ממנו ייחורים ונשתלו בכל רחבי העיר ובמקומות נוספים בעולם. כך יוכל העץ להמשיך לחיות ולהיות סמל של תקווה וחרות גם בעתיד.
