בארץ רחוקה, לפני הרבה שנים, חי בחור צעיר שרצה להתחתן. הוא פנה אל אביו כדי לספר לו על התכנית ולבקש את ברכתו.
האב הקשיב ואז אמר לבנו: "אני שמח מאוד, בני, שאתה חושב שהגיע זמנך להתחתן. אבל לפני שאתן לך את ברכתי, אני מבקש שתוכיח לי שאכן, אתה מספיק בוגר ומוכן לחיי נישואין. אני מבקש שתלך ותביא לי מטבע זהב אחת שהרווחת במו ידיך".
הבחור חייך לעצמו בערמומיות וחשב: יצאתי בזול. זה כל מה שאבי רוצה ממני כדי לתת את ברכתו לחתונתי? קלי קלות.
למחרת בא אל אביו והציג בפניו מטבע זהב. "נו, אבא, עכשיו אני יכול להתחתן?" שאל הבן.
"לא, בני", ענה לו האב והשליך את המטבע לנהר. "אמרתי לך שאתה צריך להרוויח את המטבע במו ידיך!" הוסיף ואמר.
הבן היה מופתע מאוד; כיצד אביו ידע שלא הרוויח את המטבע?
למחרת היום, ניסה שוב. הוא לווה מטבע זהב אחת מאמא שלו, והביא אותה לאביו. "נו, אבא, עכשיו אני כבר יכול להתחתן?" שאל הבן.
האב לקח את המטבע, ושוב השליך אותה לנהר. "לא, בני. עדיין אינך מוכן לחתונה", ענה לו האב. "אמרתי לך שעליך להרוויח את המטבע בזיעת אפך".
הבחור התפלא מאוד; איך אביו יודע שהוא לא עבד והרוויח את המטבע?
זה לא עסק… חשב לעצמו. אם אבא כזה חכם, יעברו עוד חודשים ארוכים לפני שאוכל להתחתן! אין ברירה. אני חייב להשיג לעצמי עבודה ולהרוויח מטבע זהב אחת לפחות.
למחרת יצא הבחור אל השוק והתחיל לחפש עבודה. הוא נאלץ לעבוד ימים רבים עד שהצליח לחסוך מספיק כסף כדי לקנות בו מטבע זהב אחת! וכשסוף סוף השיג אותה, הלך בשמחה אל אביו ומסר לו אותה.
"נו, אבא, עכשיו אני כבר יכול להתחתן?" שאל הבן.
הוא ראה את ידו של אביו מתרוממת באוויר במטרה להשליך את המטבע אל הנהר, כמו את השתיים הקודמות. הבן נחרד לעצם המחשבה שכל העבודה הקשה שלו תשקע בנהר.
הוא תפס את ידו של אביו בטרם הצליח האב להשליך את המטבע.
"ללאאאא!" קרא הבן בכאב, "מה אתה עושה! אני שברתי את הגב מרוב עבודה קשה כדי להרוויח את המטבע הזו, ועכשיו אתה מתכוון לזרוק אותה?"
אז חייך האב חיוך גדול ואמר לבנו: "עכשיו, בני, אתה יכול להתחתן. הוכחת לי שסוף סוף אתה מכיר בערך של עבודה קשה, ויודע כמה שווה מטבע זהב. קבל את ברכתי! בוא ונלך לחפש לך כלה…"
