מאת אורן זונדר
שאלה: מדוע דווקא האדם הוא שקרא בשמותם של בעלי החיים?
ה' ברא את העולם למענם של בני האנוש, על מנת שיקיימו את התורה. התכנית היא תכנית מדהימה, ובעלת מאות אלפי פרטים קטנטנים, שמתחברים זה לזה בצורה מדהימה. במאות השנים האחרונות עסוקים מדענים בהבנת העולם: מהו מבנה החומר, וכיצד מסתדרים החלקיקים הקטנים למולקולות ואטומים. כיצד פועלים וירוסים וחיידקים, ואיך אפשר להגביר את כמות הגשמים באזורים מסוימים. מדענים עוסקים בפיתוח מכשירים וטכנולוגיות חדשות ומעשירים את הידע שלנו על עולמנו. אבל יש כמה דברים שמדענים עדיין לא הצליחו להמציא ולגלות. למשל – איך מלמדים מישהו שאינו בן אנוש לדבר, כיצד בדיוק נוצרים החיים, ומעל הכול – לא היה אף מדען אחד שהצליח לברוא משהו חדש יש מאין. התבונה אכן עוזרת לנו להבין את התהליכים, אך היא אינה יוצרת אותם. לכן, גם אם אלפי מדענים שוקדים ברגעים אלו ממש על השגת עוד פריצות דרך מדעיות במדעי החיים או הרפואה, המרחק בינינו ובין בורא העולם הוא עדיין אותו מרחק, כמו שהיה מיד לאחר בריאת האדם הראשון.
מצד שני, ה' כן ציווה את האדם "לעבדה ולשמרה". נכון שאם נשווה את עצמנו לקדוש ברוך הוא, אנחנו נהיה כאין וכאפס, רחוקים מכל דמיון והשגה. אבל ביחס לשאר הנבראים ולמה שמצוי בעולם – הרי שכולם נוצרו רק בשבילנו. כן, גם הפרפרים הנדירים ביערות הגשם המרוחקים שעדיין לא התגלו, וגם הפינגווינים באנטרקטיקה, כולם חלק מהמארג האדיר שקיים בעולמנו – לרשותנו, בני האדם. אנחנו קראנו לכל היצורים בשמות, שכן בתור היצור התבוני ביותר בעולם, אנחנו צריכים לקבל את האחריות לגורל העולם, והאחריות מתחילה כצעד ראשון בקריאת שמות החיות כולן.
תמונה: sxc.hu