מתי הבנת שאת מצחיקה?
לקח לי כמה שנים להבין את זה אבל כבר בגן חיקיתי את הגננת שלי ואת כל הילדים בגן. ערב אחד לפני השינה, כשהייתי בכתה ו', אבא שלי ניגש אלי ואמר לי: נויק'ה, אני רוצה ללמד אותך מערכון. הרעיון של המערכון היה שמורה נותנת לילדים משימה להגיד את 'רוח רוח מן העץ נפל תפוח' בעל פה, ויש כל מיני טיפוסים שאומרים את זה: השוויצרית, הילד שלא הכין שיעורי בית, הילד עם המבטא הצרפתי ועוד. לא הייתי בחוג דרמה ולא היה לי בפני מי להציג את זה, אז באיזשהו שלב תפסתי אומץ ועשיתי את ה'רוח רוח' לחברה שלי. אחר כך עשינו את המערכון בבני עקיבא ובכתה, וזאת היתה הצלחה מסחררת. מאותו רגע בכל מקום שהגעתי אליו ילדים צעקו 'נויה לבמה!'
איך את ממציאה מערכונים?
הרבה מהבדיחות שלי נוצרות בזמן אמת, מול אנשים. אני מאד אוהבת לאלתר וגם הקהל אוהב ספונטניות. אז מצד אחד אני באה עם תכנים מוכנים, מקליטה את עצמי ומנסה לזכור הברקות טובות, מצד שני אני תמיד מגיבה למה שקורה במופע. הנה סיפור מהזמן האחרון: הופעתי בקיבוץ כלשהו ופתאום אני קולטת אשה מהשורה הראשונה שנשפך לה קפה. האשה קמה להביא סמרטוט ולנגב מה שנשפך. אמרתי: "זה מה שאני אוהבת בקיבוץ, אחת עובדת וכולם מסתכלים". אנשים נקרעו מצחוק כי זאת חויה שהם מכירים היטב.. כל המערכונים, בסופו של דבר, מבוססים על החיים, על חוויות אישיות ועל סיפורים שאני נתקלת בהם.
מה מצחיק אותך?
אני אוהבת לצחוק על מה שהיה לנו פעם. יש הרבה הבדלים בין פעם להיום. פעם, למשל, היינו מצלמים במצלמות אמיתיות, ולא בטלפונים, והיינו מתקמצנים על סרט הצילום כי מי יודע אם זאת תמונה טובה, ועד שמישהו היה מפתח פילם אנשים שהיו בתמונה כבר לא היו בחיים.. היום כולם מרוכזים במסך שלהם. אנשים כבר לא 'ידידותיים לסביבה'. יש וייז וסלפי וכבר לא צריך לבקש עזרה מאף אחד ברחוב (וזאת למרות שפעם קרה לי ששאלתי מישהו ברחוב איך מגיעים לאנשהו והוא אמר לי בואי, אני אראה לך. הוא נכנס לאוטו וכיוון אותי לבית שלו, ואז כששאלתי איך אני מגיעה ליעד שלי, הוא ענה: אה, פשוט תחזרי אחורה.. זה יכול להיות מכעיס אבל גם משהו שאפשר לצחוק עליו)
האם יש נושאים שעליהם לא תצחקי?
אני נזהרת לא להעליב ולא לפגוע באף אחד. פוליטיקה לא מצחיקה אותי, וגם אקטואליה פחות מעניינת אותי בדרך כלל.
האם קרה לך שלא צחקו? איך הגבת?
זה כמעט ולא קורה. בכל מקום יש נקודות תורפה שאפשר לצחוק עליהם וצריך להיות עם עירנות, אינטואיציה ואצבע על הדופק. גם אם המצב ממש טראגי יש טכניקות להציל את המצב. אבל אם אנשים פחות צוחקים אתה צריך לדעת שזה לא קשור אלייך ולא בגללך כי בכל מופע אחר כזה כן צחקו, אז מתנתקים ולא לוקחים ללב. לכן, אני תמיד שואלת ומבררת מראש על תנאי המופע כי צריך ליצור תנאים של הקשבה ותשומת לב. כשהקהל יושב בשורות, למשל, זה טוב כי כולם פונים לבמה. אבל אם הקהל יושב שולחנות עגולים, אני לא אופיע במצב כזה.
יש מצבים בהם אני מזהה מראש דמויות קשוחות, טיפוסי 'צנון' כאלה, ואז אני פונה אליהם בתחילת המופע ואומרת להם – לך יהיה יותר קשה לצחוק. מידי פעם חוזרת אליהם ורואה שהם מתחילים לחייך.
מה אנחנו לא יודעים עלייך?
שאני מביימת ילדים לדרשות בר/בת מצווה. שמתי לב שבארועים הללו הילדים עומדים עם דפים ומדברים לא ברור ולא מעניין אז התחלתי להכין ילדים לדרשה שתהיה יותר מעניינת, מצחיקה ומרשימה. אנחנו נפגשים ארבע פעמים, כשבפגישה הראשונה אני מכירה את הילד/ה והמשפחה וכותבת טקסט שמתאים בדיוק לילד/ה. בהמשך אני מדריכה ומביימת איך לבצע את הדרשה והתוצאה מדהימה את האורחים, את ההורים ואפילו את הילד/ה.. אני ממש נהנית מזה, זה כיף גדול!
איזה קומיקאי מצחיק בעינייך?
למיסטר בין היה לפני שנים מופע יחיד. ראיתי את זה כשהייתי צעירה וזה נתן לי השראה. הוא קומיקאי גאון בעיני.
טיפים לסטנדאפיסטים?
אם אתם מצחיקים ואוהבים להופיע, אל תוותרו על החלום. זה אפשרי, אל תסתכלו על זה רק כמו תחביב. אין הרבה קומיקאים דתיים כי קשה להתחיל עם זה בדרך כלל אבל כשמתחילים וזה טוב, זה גם ממשיך. תבדקו את עצמכם מול המשפחה, מול חברים מול כל קהל שיש לכם. זאת הדרך הכי טובה לבדוק מה עובד ומה פחות. צריך הרבה תרגול ואומץ, לא להתייאש!
ובדיחה לסיום?
נכון שבפורים מקבלים משלוחי מנות ותמיד מעבירים אותם הלאה? אתה נורא רוצה בפלה מסכנה שיושבת שם במשלוח אבל אמא שלך אומרת: לא! זה למשלוח של הבלומשטיינים! והבפלה שלך עוברת הלאה וחוזרת אליך, ושוב ממשיכה הלאה.. ובסוף, יומיים אחרי פורים, כשבכלל לא בא לך על הבפלה הזאת, אומרים לך: תאכל! צריך לגמור את החמץ!