מאת לאה קפלן
"נאווה, אני רוצה מאוד להיות השנה 'רב פורים' של בית הספר", התוודיתי בפני המחנכת שלי בשיחה אישית, "אך אני לא בטוח שזה יקרה…"
"למה לא?" שאלה נאווה ופקחה זוג עיניים תמהות. "אל תמעיט בערך עצמך!"
"לצערי, הניסיון שלי מוכיח שלא תמיד נבחר האדם המתאים לתפקיד. מעולם לא נבחרתי לוועד כיתה או למועצת התלמידים. נבחרו רק התלמידים הכי מקובלים בכיתה… זה לא הוגן, כי יש ילדים נוספים, שאם יתנו להם הזדמנות, הם יבצעו תפקידים בצורה טובה!"
"אז מה אתה מציע?" שאלה נאווה.
"את מחנכת הכיתה, וזו ההחלטה שלך. תודיעי לבנים שבחרת בי בתור 'רב פורים' של בית הספר…"
"אחיה, אני ממש לא יכולה לעשות את זה…"
"למה?" שאלתי והדמעות כבר חנקו את גרוני. בדמיוני כבר ראיתי איך החלום שלי להיות "רב פורים" נגוז וילד אחר נושא דרשה וקובע את "עשרת הדברות" לשבוע הפורים בפני כל תלמידי בית הספר.
"הכיתה שלנו היא כמו חברה דמוקרטית", הסבירה נאווה. "בדמוקרטיה (=שלטון העם) האזרחים שותפים בקביעת השלטון וההחלטות מתקבלות על פי דעת הרוב. לכן לכל תלמידי הכיתה יש זכות להשתתף ולהצביע ולכל תלמיד יש קול שווה. 'רב פורים' צריך להיבחר על ידי התלמידים ולא על ידי המורה. בתור מחנכת עליי לפקח על הבחירה, אך לא לקבוע אותה…"
הבנתי את עמדתה של נאווה. היא הודיעה לכל הבנים בכיתה שבשיעור חברה הקרוב ייערכו בחירות לתפקיד רב פורים של בית הספר. היא הדגישה שחשוב לבחור בילד שמתאים לתפקיד מבחינה דתית ולא לפי שיקולים זרים. ביני לבין עצמי הייתי מודאג; יש בכיתה בנים נוספים הראויים לשמש כ"רב פורים". היה לי ברור: עם בחירות דמוקרטיות וגם כמה מועמדים – החלום שלי כבר לא יתגשם, וסיכויי להיבחר מעטים.
נאווה שאלה: "מי מעוניין להיות 'רב פורים' של בית הספר?" הצבעתי ראשון, ויחד אִתי הורמו ידיים נוספות. ידעתי שזה לא הולך להיות קל. נאווה חילקה פתקים לבנים, וכל אחד רשם את שם המועמד המתאים בעיניו. היא לחשה לי: "יובל שאל אותי אם גם השנה לא יהיה לו תפקיד משמעותי. עניתי לו כמו שאמרתי לך: 'יש דברים שהמורה קובעת ויש דברים שתלמידי הכיתה מחליטים בכוחות על דעת עצמם'".
נאווה אספה את הפתקים והחלה בספירת הקולות ורישומם על הלוח. הרגשתי שעוד שניה אני עומד להתעלף מרוב מתח. יצאתי מהכיתה, שטפתי את פניי האדומות במים קרים וחזרתי לכיתה. פתחתי את הדלת, ואת פניי קידמו מחיאות כפיים וקריאות התפעלות: "אחִיה רב פורים! אחִיה רב פורים!"
הבנתי שנבחרתי לתפקיד הנכסף ברוב קולות חבריי לכיתה. מבין כל הבנים הם החליטו שאני המתאים ביותר לשמש כרב בית הספר. הייתי כל כך שמח ומאושר על החלום שלי שהתגשם ברוב קולות. המורה נאווה קרצה לי מקצה הכיתה. היא לימדה אותי שיעור חשוב לחיים: עתה, כשאני יודע שלא המורה בחרה בי אלא חבריי, אני גאה כפליים על ההישג! ועכשיו, תסלחו לי, אני חייב לרוץ ולהכין דבר תורה מתאים. חגיגות ראש חודש אדר ב' ופורים בבית הספר שלנו מתקרבות ובאות, ובתור "רב פורים" של בית הספר יש עבודה רבה לפניי…