ימי ההכנה לפסח בהם אנחנו מצויים כעת הם ימים קצת קשים עבורנו הילדים. אמנם נכון שיש חופש נחמד מבית הספר, אבל מצד שני, באמצע העמל של ניקיונות פסח אנחנו יכולים למצוא את עצמנו מתגעגעים לשיעורי הבית ולמורים. משום מה בפסח נזכרים כולם לנקות את הבית לא רק מחמץ, וכך אנחנו הילדים מגלים שיש כל מיני מקומות בבית שלא הכרנו כמו הצד החיצוני של התריסים ( "אני רואַה!" הייתה אומרת אמא שלי כששאלנו תמיד את השאלה – אבל מי רואה את זה??) או המגירות התחתונות בארון הבגדים.
חוויה מעניינת נוספת היא האוכל בשבוע הזה – הכול ניכנס לתוך פיתה (שעושה פחות פירורים) ואת הכלים שוטפים בכיור באמבטיה, ובשבת הגדול – כבר אוכלים את האוכל הכשר לפסח – עוד לפני בוא החג.
מעניין לראות שדווקא בזמן המתוח והלחוץ הזה נמצאת השבת החשובה ביותר בשנה – שבת הגדול.
אין אף שבת אחרת במהלך השנה שזכתה לכינוי או הכבוד הזה, ודווקא השבת הלחוצה ביותר בשנה – היא שהופכת להיות "שבת הגדול" – מדוע?
אם נסתכל על מקורה של שבת הגדול, נראה כי בשבת זו, ערב יציאתם ממצרים לקחו בני ישראל את השה המיועד להקרבה בפסח והניחו אותו בביתם. לכאורה, לא כל כך ברור מדוע ציווה הקב"ה את בני ישראל לקחת את השה כמה ימים לפני הפסח ולשמור אותו בבית, הרי אפשר לקחת את השה באותו הבוקר?
אלא שזהו בעצם הסוד הגדול של שבת הגדול. פעמים רבות, אנחנו מכינים את עצמנו לאירוע גדול ולא כל כך משנה איזה אירוע – חג או שמחה משפחתית – וכל הדרך אל המאורע עצמו היא סיוט: ריבים בין בני המשפחה, עבודה קשה בלתי נגמרת ובעיקר מתח מפני הצפוי לנו. הקב"ה לימד אותנו כבר במצרים, ומאז לאורך כל הדורות שההגעה אל השיא איננה עומדת לבדה. חייבים ליהנות מן התהליך וללמוד ממנו. ההכנה עצמה היא קדושה, שכן רק הכנה טובה ומתאימה תוכל להביא אותנו אל החג בשמחה אמיתית. לכן, דווקא כשהכול מסביב לחוץ ו"משוגע" אנחנו נזכור שההכנות האלו, לא פחות גדולות וחשובות מהחג עצמו.
המדור מאחל לקוראים חג חירות כשר ושמח!
