מאת אורן זונדר
שאלה: מדוע סירב אברהם פעמיים לקבל מתנות בפרשתנו?
כשחושבים על אברהם אבינו, למעשה אנחנו צריכים לדמיין לעצמנו אדם שעומד בראש קבוצה גדולה (כל הנפשות שעשו אברהם ושרה בחרן) ועשירה שהגיעה מחוץ לארץ כנען – ומתחילה לגור כאן יחד עם קבוצות רבות אחרות, מהן מוזכרות בפרשה: הפריזי, היבוסי וגם תשעה מלכים נוספים. בתוך הסבך הזה של קבוצות רבות בעלות רצונות סותרים (כמו שלימדה אותנו מלחמת ארבעת המלכים נגד חמשת המלכים) צריך אברהם להסתובב, ללמד את כולם על מציאותו של בורא העולם, ונוסף על זאת – הוא צריך להתחבר לכולם ולהתחבב על כולם. כיום, אנשים שמעוניינים להיות חביבים על כולם "מחליקים" אמרות חביבות לכל אחד, ותמיד קל להם להיות בסדר עם כולם. אבל פעמים רבות אנשים כאלו אינם מקפידים במיוחד על אמירת האמת, ואמירותיהם לאנשים שונים סותרות. לא סתם בארצות רבות אנשים אינם מאמינים לפוליטיקאים ולמנהיגים שלהם, שאומרים תמיד את מה שכולם רוצים לשמוע אך אינם פועלים לפי מה שהם טוענים שצריך לעשות.
אברהם, לעומת זאת, מראה לנו כיצד פועל מנהיג יהודי כשהוא מוקף בגויים: איתן, תקיף ועומד על שלו. לו היה אברהם לוקח מתנות מאחרים – אף אחד לא היה מכבד אותו כאן באזור. כולם היו חושבים בלבם: ממה הוא עשיר כל כך? מניין רכושו הרב? מה גורם להצלחה שלו? אין זאת, כי הוא לוקח כסף ומתנות ממלך מצרים או ממלכיצדק מלך שלם. לו היה אברהם איש רציני, כך יכלו הגויים לחשוב בלבם, לא היה צריך למתנותיהם של אחרים. לכן, אברהם היה הראשון ללמדנו ערך חשוב זה, ואחר כך קבעו זאת חכמים בברכת המזון: "ונא אל תצריכנו… לא לידי מתנת בשר ודם ולא לידי הלוואתם כי אם לידך המלאה, הפתוחה, הקדושה והרחבה."