"תשתיק אותן כבר!" נשמעה הצרחה המוכרת. "אי אפשר לישון עם הקִרקורים האלה". אדם קירח ומשופם יצא מהבניין בפיג'מה ונעלי בית. "איזה בן אדם שפוי מגדל חוות צפרדעים בשכונה עירונית בגינה שלו?" המשיך לצעוק לעבר חלון המִטבח הסגור.
"זוהי ברֵכה אקולוגית, לא חוות צפרדעים", נפתח החלון בחבטה, וראש כהה הציץ מתוכו. "כמה פעמים אני עוד אצטרך להסביר לך? הון תועפות השקעתי בהכנת הברֵכה הזו, עם כל הצמחייה הטִבעית, הצפרדעים והשפיריות, ואני לא מתכוון להרוס אותה עכשיו רק מפני שאתה כורה זוג אוזניים, ומחפש רעש".
"אני מחפש רעש?" התעצבן השכן העייף. "הרעש הזה בקע מבעד לאטמי האוזניים המשובחים שרכשתי אתמול".
בבית המשפט כמה שבועות מאוחר יותר הִקריאה השופטת את פסק הדין: "אני פוסקת שאין צורך להרוס את הברֵכה האקולוגית. טבע וצפרדעים זה דבר חשוב. ועצה טובה בשבילך", היא נפנתה לעבר השכן ההמום, "חשבת על אטמי אוזניים, למשל?" *
שלוליות ברכה
שלולית חורף איננה רק דשדוש במגפיים או שפריץ מרגיז של מים. לפעמים היא עולם שלם של חיים, ציפייה, פגישות ופרֵדות.
שלולית החורף, הנקראת גם ברֵכת חורף – היא מקום נמוך אליו זורמים מֵי הגשמים, ומתאספים שם למשך כמה חודשים בכל שנה. בעונה החמה השלולית מתייבשת ונעלמת, אבל אל תדאגו. רק עד החורף הבא.
ישנן שלוליות חורף שנחפרו בידי אדם, ובעבר היה ניתן למצוא כאלו ליד כל כפר ערבי כמעט. הברֵכות הללו עזרו מאוד בחיי היומיום להשקיית הצאן, השדות ולפעמים אפילו כמי שתייה לאדם.
אך כיצד נוצרת שלולית חורף טִבעית?
כאשר יורדות כמויות גדולות של גשם בפרק זמן קצר, או ששלגים רבים מפשירים בבת-אחת – האדמה לא תמיד יכולה לקלוט לתוכה את כמויות המים האדירות, ושלולית גדולה מקשטת את הנוף.
שלוליות חורף נוצרות בעיקר באדמה כבדה, כמו אדמת הנזאז בשפֵלת החוף. באדמה חולית המים מחלחלים ובורחים פנימה יותר בקלות, והסיכוי לשלולית מכובדת נמוך מאוד.
ישנם מקרים שבהם שלולית חורף נוצרת ממֵי התהום: גשמים חזקים ממלאים את מֵי התהום במעמקים, המים עולים על גדותיהם, ושלולית ענקית פורצת על פני האדמה וממתינה.
למי היא בדיוק ממתינה?
שלולית להשכיר
השלולית ממתינה ליצורים חיים שיקבעו בה את בֵּיתם. היא יודעת מצוין: לא כל אחד מתאים להיות הדייר שלה, ותנאי הקבלה נֻקשים. התקנון קובע כי לשלולית יתקבלו מסרטן ועד צפרדע:
"בחודשי החורף תוכלו למצוא כאן מקום נוח, טמפרטורה נעימה ומזון בשפע. אבל בבוא האביב התנאים הופכים קשים. המים מתאדים להם, ומהשלולית נותרת אדמה חרֵבה. מי שיכול לשרוד את התקופה הקשה והמיובשת בתרדמת, בהתחפרות בקרקע או במעבר למקום זמני טוב יותר – מוזמן להישאר. אבל מי שתקופת היובש תפגע בו – רצוי שיחפש בית יציב יותר; אולי נהר או אגם בו מפכּים להם מים במשך השנה כולה".
תפריט המזון, אגב, גם הוא לא מתאים לכל יצור. דייר שלא ימצא את המזון שישביע אותו בשלולית, לא יוכל לצאת לשיטוטים באֵזור כל פעם שתקרקר לו הבטן. אבל, למרבה המזל, תמיד מגיעים לשלולית כמה וכמה דיירים שעוֹנים על הדרישות: סרטנים, זחלי יתושים, שפיריות, חרקים, חיפושיות מים ורֹאשנים של צפרדעים – כל אלה חיים להם בנעימים בשלוליות החורף.
בתקופת היובש נראה שהמוות יורד על השלולית: הסרטנים שקועים בתרדמת קיִץ, רֹאשני הצפרדע מתחפרים באדמה וחיפושית המים מחכה באגם לא רחוק. אך עם הגשמים הראשונים קורה הפלא: השלולית מתמלאת ומתעוררת לחיים. קִרקורי הצפרדעים וזִמזומי היתושים ממלאים את האוויר. השלולית שוב רטובה, והחיים האמיתיים רק מתחילים.
שלולית בסכנת הכחדה
את הדוּ-חיים אתם מכירים? אז לכל מי ששכח, זה הזמן להזכיר: הדוּ-חיים הם קבוצה של יצורים (המונה, בין היתר, את הצפרדעים והקרפדות) החיים בצעירותם בתוך מים מתוקים, ובבגרותם יכולים להתקיים גם מחוץ למים.
לצפרדע ממין חַפָּרִית עין החתול, למשל, יש סיפור מעניין: אבא ואמא חַפָּרִית מגיעים לשלולית החורף כל שנה לאחר הגשמים. הם מקפידים לחזור לאותה שלולית. האֵם לא מבזבזת זמן, מטילה "שרוך" ביצים ארוך אל תוך המים, וכורכת אותו סביב גִבעולי הצמחים. לאחר זמן מה בוקעות 9,000 הבֵּיצים(!), אך עד שנפגוש צפרדעים אמיתיות, עוד ארוכה הדרך, ועליהן לעבור גִלגול.
מכל בֵּיצה בוקע רֹאשן זעיר לאוויר העולם. הרֹאשן מורכב מראש ומזנב. בראשו יש גם זימים, כמו לדג, והוא יכול לנשום אך ורק בתוך המים. הרֹאשן עובר שינויים: צומחות לו ידיים ורגליים ארוכות, גופו גדל וזנבו מתקצר ונעלם. שלושה חודשים יחלפו עד שהוא יסיים את הגִלגול, כלומר יתפתח ויוכל לעזוב את השלולית כצפרדע בוגרת ועצמאית.
כיום, למרבה הצער, הולכים ופוחתים קרקורי הצפרדעים בסוף החורף. הסיבה היא התייבשות מוקדמת של השלוליות, ומותם של אלפי הרֹאשנים שעדיין לא הספיקו לסיים את הגִלגול. הם צעירים על מנת לשרוד בעולם היבש שבחוץ.
ולא רק צפרדע חַפָּרִית עין חתול מקרקרת לעזרה. שלוליות החורף בישראל הולכות ונעלמות, ודוּ-החיים, המתרבים בעיקר במֵי הגשם, נקלעים לצרות גדולות באמת.
ברשות שמורות הטבע הכריזו על מספר ברֵכות חורף כעל שמורות טבע, אבל זה לגמרי לא מספיק. בשנים האחרונות אף נחפרו שלוליות חדשות בשמורות הטבע, מתוך מטרה לאסוף אליהן את מֵי הגשמים כחצי שנה – עד שתגיע השמש הקֵיצית המייבשת.
אִרגוני הטבע יודעים שהצפרדע אולי רירית ופחות נעימה לליטוף מאשר הארנבת, אבל רק קולות הקִרקור שלה מעידים על סביבה נקייה ומים לא מזוהמים.
הידעת?
מדוע שלוליות החורף בארץ הולכות ונעלמות?
בתקופת קום המדינה שלוליות חורף רבות רוססו בחומר רעיל מאוד בשם די-די-טיD.D.T.) ), במטרה לחסל את היתושים. היתושים דווקא שרדו את הריסוס, אך הדוּ-חיים והחרקים האחרים לא שרדו את המכה.
שלוליות חורף אחרות נהרסו בשל בנייה, סלילת כבישים, עבודה חקלאית וביוב מזוהם הזורם לטבע בחופשיות, ומשמיד את כל העומד בדרכו.
והסיפור לא מתחיל ונגמר בכמה צפרדעים. זהו שוב הסיפור הישן של האדם הבונה ומרסס וסולל וזורע – ורק שוכח לחשוב כיצד לא לפגוע בטבע שהעניק לו את כל הטוב הזה.
