התנדבות וגמילות חסדים הן מסוג הדברים שתמיד נמצאים אי שם "ברשימה" הפנימית שלנו. כלומר, אנחנו יודעים שאנחנו אמורים לעשות זאת – להשתדל לעזור לכל מי שצריך, לתרום צדקה, לתת ללא תמורה – אבל לא תמיד אנחנו עושים זאת. אולי אין לנו זמן, אולי שכחנו ואולי אנחנו סתם מתעצלים. וחוץ מזה, הרבה פעמים אנחנו חושבים ש"מה אני כבר יכול לעשות?" או "אני בסך הכול ילד…", "אני יכול להועיל רק בדברים ממש קטנים, זה לא מספיק, אז מה הטעם?…"
אז זהו, שיש המון טעם! הדברים הקטנים, שמצטברים בחיים לכדי דברים גדולים מאוד, הם אלה שמשנים את העולם. בגיליון שלפניכם מובא למשל סיפורו של יונתן, שמתנדב במד"א ומקדיש מחייו כל כך הרבה זמן ואנרגיה רק בשביל לתרום. ומי מרוויח מזה, חוץ מהאנשים שהוא מטפל בהם? הוא עצמו! תחושת הנתינה היא כזו מדהימה, שאפילו אם אתם לא בטוחים שעזרתם "מספיק", תנסו לתת יד בכל במה שאתם כן יכולים לסייע בו. לא תאמינו כמה שינויים יכולים להתרחש בעולם כתוצאה מהדברים הקטנים האלה. להושיט חתיכת נייר למישהו שמתעטש בתחנת האוטובוס, להציע עזרה לקשישה שסוחבת שקיות כבדות מהסופר, לתת יד למישהו שמועד לידכם על הארץ… עם המחוות הקטנות האלו, עשיתם לאנשים האלה את היום! לא שווה?
גם הרב חנן פורת, אשר נפטר בחודש שעבר ממחלת הסרטן, היה אדם שהקדיש את חייו למפעל למען הזולת. בגיליון זה גם נספר לכם קצת עליו, ועל מקרה אחד מני רבים שבהם הוא התנדב – בשמחה וברצון – לעזור לאחד מאתנו.
אז תיהנו מהגיליון, ושתהיה שבת שלום וברכה!
שלכם,
ליאת
