בשבוע הקרוב נציין את יום עשרה בטבת, יום צום יהודי אשר נקבע גם כיום הקדיש הכללי. ביום זה הושם המצור על העיר ירושלים, מצור שנמשך שנה וחצי. אנו, במושגים של העולם המודרני, מתקשים לדמיין מהו מצור. מה כבר יכול להיות קשה כל כך בלגור בעיר ששעריה נעולים? הרי רובנו, עם כל המחשבים והטלויזיה, בקושי יוצאים אפילו מהבית… אז מהעיר?! אלא שהמשמעות של מצור היא כמובן חמורה בהרבה. כי חוץ מהעובדה שאיש לא יוצא, גם שום דבר לא נכנס אליה; והכוונה בעיקר למזון ולמים. דמיינו לעצמכם שאתם מתקיימים על אספקה מוגבלת במקרר, שהולכת ומתמעטת מיום ליום, ואין אפשרות לחדש אותה במשך שנה וחצי. כמה זמן לוקח עד שמתחילים לרעוב? עכשיו תחשבו על תושבים של עיר שלמה! כמה זמן אפשר להחזיק עד שהמאגרים מידלדלים?
עשרה בטבת מציין גם את יום הקדיש הכללי, שנקבע לזכרם של נרצחי השואה. בכל מיליוני היהודים שנטבחו באותן שנים, קיימים רבים שמקום קבורתם אינו ידוע עד היום. וכמובן גם לא קיבלו בכלל את דרך הקבורה ההולמת, לא ליהודי ולא לאדם בכלל. אנו יכולים לעשות עבורם את המעט שבמעט בכך שאנו מתייחדים ביום זה כדי לזכור, ולשמור שאירוע זה לא יישכח לעולם מלב העם היהודי.
בגיליון שלפניכם יש לנו שני סיומים מרגשים. הראשון – סופה של סדרת הקומיקס הנפלאה "שלהבת והגולם". כן, שלהבת הקטנה והגולם האמיץ הגיעו אל סוף ההרפתקה, וכמו שקורה בסיפורי פנטזיה גם כאן נחזיק אצבעות לטובים שינצחו ולרעים שיבואו על שכרם. אבל אל תמהרו להזיל דמעות, כי בקרוב, ממש עוד מעט, מתחילה סדרה חדשה-דנדשה פרי עטו של הקומיקסאי האהוב אורי פינק. והיא תעסוק בנושא שונה לגמרי – אך גם היא תהיה מצחיקה, מיוחדת ומפתיעה לא פחות ואפילו יותר. אז תתכוננו…
ואחרון אבל הכי חביב, המסיים השני שלנו הוא לא אחר מאשר גלעד דביר. גלעד, אם לא ידעתם, הוא עורך הלשון של העיתון. אם תציצו בפרטי האנשים ש"מאחורי הקלעים" שמופיעים בכל עיתון בעמוד התוכן, תראו שהוא איתנו כבר הרבה זמן. אך כעת גלעד נפרד מאיתנו, לקראת דרך חדשה, ואנחנו מאחלים לו הצלחה ואהבה ומודים לו על כל העבודה שהשקיע בעיתון עד עכשיו. שעות של מסירות, שתמיד נעשו בחיוך ובנכונות לתת עוד אם צריך. אז תודה גלעד, ואל תשכח אותנו!
ואם אחד יוצא – אחרת נכנסת… אז כולם נא להגיד ברוכה הבאה לאפרת אקשטיין, חברה חדשה בצוות ההגהה, ולצעוק בקול "בהצלחה" גם לישי פלג – המחליף של גלעד. עלו ועשו חיל!
שתהיה לכולנו שבת שלום,
שלכם, ליאת