היי חבר'ה,
מדיין, מואב, עמון, אדום… התנ"ך מזכיר עמים רבים שוב ושוב, וברוב הפעמים בתור אויבים שלנו, עובדי אלילים שקמים עלינו להורגנו, להסיתנו נגד ה' או לסכסך בינינו. אבל פה ושם הם מוזכרים גם בתור חברים, לעתים אפילו בתור משפחה: משה התחתן עם ציפורה המדיינית, עשו הוליד את שושלת אדום, ובחג השבועות אנחנו קוראים על רות המואביה – שדוד המלך הוא מצאצאיה.
בגיליון הזה יצאנו לתור אחר ארץ מואב, הלוא היא ירדן של ימינו, וגם ללמוד קצת על רות עצמה, בריאיון אישי וקצת דמיוני. מגילת רות מציגה בפנינו דמות מיוחדת במינה של אישה שנטשה את מולדתה ואת עמה כדי ללכת אחרי נעמי ואחר משפחתה היהודייה שנקשרה בה. רות מייצגת את הפלח החיובי והטוב של אותם עמים גויים שהזכרתי בהתחלה. אלה שמוכנים להאמין בעם ישראל, ללכת אתו ועם אלוקיו. רות מתוארת כאישה ענווה, נבונה ונאמנה. רות מצייתת לנעמי ולא מוותרת על הדרך שבחרה בה. אף על פי שרות מגיעה ממואב – עם שביקש לא פעם את רעת ישראל – היא מתגלה כצדיקה של ממש.
התורה שלנו היא ספר לחיים, לעולם. היא לא סתם סיפורי נסים ונפלאות על יהודים מול גויים. היא מציגה לנו גם גויים טובים, גם גויים עוזרים, ואפילו גויים שמבקשים לבוא ולהפוך לחלק מאתנו. התורה יודעת לעשות את ההבחנה בין טוב לרע, אבל אנחנו – לא תמיד. לכן חשוב כל כך שנלמד ממנה, כי יש לנו הרבה מה ליישם ממנה בחיים האמתיים.
חג שבועות שמח ושבת שלום!
שלכם, ליאת
