אסונות רבים פקדו את העם היהודי לאורך ההיסטוריה. אחד הבולטים בהם הוא חורבן בית המקדש. השבוע, בתשעה באב, נצום ונתענה לזכר אותם ימי פורענות. אומרים שעל שנאת חינם נחרב בית המקדש, מה שבעצם אומר שאנחנו אלה שאחראים ואשמים בעונש הזה שבא עלינו. אבל זה גם אומר שעלינו מוטלת החובה לשפר את עתידנו, כי באהבה הוא ייבנה. אהבת אדם לחברו, אהבת הבורא, אהבת הארץ. אנו לא יכולים לצפות שכל הדברים הטובים יתרחשו מאליהם, וכל הבעיות ייפתרו מבלי שנעבוד קשה כדי שזה יקרה. יש לנו בחירה חופשית — ואם נבחר להיות טובים, גם העולם יהיה כזה. באחריות. הפעם, לקראת תשעה באב, מובא לכם גיליון מיוחד. גיליון של תקווה ושל צער, של שמחה ועצב, של חורבן ובנייה. דיקלה גל־עד תספר לכם על ילד מיוחד שעל שמו קרוי טורניר הכדורגל שהיה נהוג בגוש קטיף, ואשר ממשיך בנחישות גם כיום. ב'כתב נולד' ישתף אתכם לוי בסיפורו של איש מיוחד נוסף, סבא־רבא שלו, ששרד את השואה וכעת חוזר לטפס על ההר כפי שעשה בימי בריחתו מהנאצים. כמו כן, נביא מכתבים שכתבתם על חורבן אישי שחוויתם בנפש ובלב. רות ביתן־כהן תעסוק במשמעות של תשעה באב, ושלומית שוורץ — בתגליות מנתיבי הבריחה של יהודים במהלך החורבן. גם תמר זקס תספר על תקווה ובנייה מול חורבן וייאוש, בכתבתה על ילדה קטנה ואמיצה שהתגייסה לקפל אלף עגורי נייר לאחר שהפכה לנכה. 'משפחה ב־sms'
מפציעה גם היא במדור תשעה באב. אז לכל מי שצם עד הסוף, צום קל ומועיל. יהי רצון שייבנה בית המקדש במהרה בימינו אמן.
