טרם הספקנו לחמם את העטים, וכבר החופשה הבאה באופק. כמה כבר הספקנו ללמוד בשבועיים של בית הספר? מתברר שלא הרבה. אבל כמו ידע הקב"ה מראש שייקשה עלינו לשוב ללימודים בבת אחת, ועוד להישאר ממוקדים יותר מימים ספורים, הוא הביא לנו את חגי תשרי שבקרוב יתדפקו על דלתנו ויזכירו לנו את נשכחות החופש הגדול. מדוע לדעתכם בחרו חז"ל להסמיך את שרשרת החגים העמוסה ביותר בלוח השנה היהודי, דוקא לתחילת הלימודים? רק עלינו חשבו…
ועכשיו ברצינות. כמו כל שנת לימודים, גם השנה אנחנו מעמידים במבחן את יכולת הריכוז שלנו בשיעור. כמה מכם מתקשים לעקוב אחר דברי המורה? לכמה מכם הציעו ללכת לאבחון, לקחת 'ריטלין'? התופעה הזו נעשית מקובלת יותר ויותר בציבור, ולא כל כך בטוח שהיא חיובית. אז מה עושים? העובדה שיש לנו פחות מחודש ללמוד עד לחופשת החגים, מקלה עלינו במקצת את ההסתגלות למצב הישיבה בשיעור, זה נכון. אבל מה יהיה אחר כך, במרחשון? ובכסלו?
אני התקשיתי מאוד להתרכז בשיעור במשך תקופה ניכרת מחיי המוקדמים (ואז כמעט לא שמעו על המונח 'ריטלין'…) אז את מה שלא הצלחתי ללמוד בשיעור, פשוט למדתי בעצמי אחר כך, בבית. שם יכולתי לחלום בין קריאת שורה לפיתרון תרגיל, בלי שאף אחד יכעס על שאני מתקשה להישאר מרוכזת למשך שעה רצופה.
עבורי זו הייתה האפשרות היחידה, לפני שלמדו על שיטות חינוך נוספות או על טיפול תרופתי. וזוהי עצתי לכל מי שמתקשה בחזרה לשגרת ספסל הלימודים: אל תוותרו. נסו להילחם בחולמנות (בעזרת הורים, טיפול או כוח הרצון הפנימי שלכם – והוא חזק מכפי שנדמה לכם!) ואם אתם בכל זאת מתעייפים בשיעור הארוך, אל תכעסו על עצמכם. ובטח שאל תחליטו שאתם כנראה סתומים או שהחומר כנראה משעמם ולא נחוץ. פשוט תסיימו את הלימוד בבית. זה בסדר להתעייף מהרבה מידע חדש, שלעתים משעמם קצת, כל עוד אתם לא שוכחים אחר כך ללמוד אותו בכל זאת, בזמן שלכם ובדרך שלכם.
שבת שלום וברכה,
שלכם,
ליאת
