אני זוכר היטב את הפעם הראשונה שבה קיבלתי מחזור לראש השנה.
הייתי בכיתה ג', וסבי עליו השלום קנה לי ולבת דודתי מחזורים לראש השנה וליום הכיפורים. עבורי, ילד קטן ונרגש, הייתה זו מתנה מרגשת מאוד, אם כי, את רוב המילים במחזור ואת פירושיהן של התפילות לא כל כך הבנתי.
האמת היא שגם היום, לאחר שנים, יש עדיין כמה תפילות ופיוטים שאני לא בטוח שאוכל לפרש מילה במילה… ראש השנה הוא אתגר גם לילדים וגם למבוגרים: כיצד נתפלל על עצמנו, על מחילת חטאינו, על כל הבקשות הטובות והיפות שאנחנו מבקשים על עצמנו?
לילדים במיוחד ישנן תפילות שלא כתובות בשום סידור או מחזור – תפילות הנוגעות לבית הספר או החברים. כיצד נתפלל אותן? הרי אם כל אחד יחבר בעצמו את תפילותיו, ראש השנה יסתכם בשלושה משפטים קצרים מאוד. גם לא בטוח שניתן יהיה לכוון ולהתכוון כמו שצריך אם נחבר את התפילות עבור עצמנו. ויש גם עניין נוסף: מי יתפלל על עם ישראל? מי ישמש פה לאותם יהודים שאינם יודעים להתפלל? מי יבקש עבור החולים והזקנים?
הרי אדם מבקש קודם כול על עצמו. מסורות התפילה של העם היהודי הן הפתרון לשאלות הללו. התפילות הארוכות מעט, שלעתים לא ברור לנו למה הן מכוונות, מדברות על עם ישראל. יש בהן תשובה לכל הבעיות – מפרנסה ועד תיקון המידות, מבקשת סליחה ומחילה ועד משאלות לבריאות טובה. כל אחד מאתנו אומר את הנוסח יחד עם כל עם ישראל, וכולל בתפילתו את עצמו ומשפחתו, אבל גם את עמו ואת ארצו. התפילות הארוכות, השירים והפיוטים, מותירים לנו גם מעט זמן עבור עצמנו. אנו יכולים להתכוון, להתכונן ולבקש מהקב"ה את מה שאנחנו רוצים במילותינו שלנו.
יהי רצון שתתקבלנה כל תפילותיהם של ישראל, ובפרט תפילותיהם של ילדי ישראל.
על השלחן
"יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי, תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי" (דברים לב ב) מהשוואת שני חלקי הפסוק, מתברר כי הלקח, כמו האמרה, אמור לנזול או לטפטף. מכאן ברור כי 'לערוף' (שורש ער"פ) משמעותו לטפטף או לנזול. מעניין לראות שבתנ"ך יש מילה דומה שמציינת את אותה פעולה: 'לרעוף' (שורש רע"פ). כך למשל בפסוק "וּשְׁחָקִים יִרְעֲפוּ-טָל" (משלי ג כ). בעברית שלנו, משתמשים בעיקר בשורש השני (רע"פ) ובפעולה 'להרעיף', במובן של נתינת שפע וברכה. כמו הגשם שמוריד אלינו שפע, כך גם בביטוי 'להרעיף מחמאות' או 'להרעיף מתנות'.
